בכניסה קידמו את פנינו הנגנים עצמם במקטרונים  וורודים-חומים ונעלים בצבעי חום לבן,כמו של פעם,וחילקו להפתעת כולנו  שרשרות ארוכות לנשים  ולגברים פפיונים אדומים וכך צעדנו  לקול מוסיקה סוערת לנענע בסווניג את הגוף , או בתנועות אחרות של "כאילו".

     האירוע כולו היה מחווה לסגנון העמדה של התזמורות המפורסמות של שנות השלושים במאה שעברה :הנגנים מאחורי דוכנים לבנים, כל קבוצת כלים במקומה : 3 חצוצרות, 2 טרומבונים, 4 קלרינטים,גיטרה,תופים ופסנתרן אחד : אנדרי הרמלין.

   הרמלין הקים את התזמורת הזו בשנת 1987 בברלין,מאז הם מופיעים בסיורים עולמיים,בהפקת סרטים,רדיו וטלויזיה,באולמות קונצרטים ומלונות מפוארים.

    כאן הם מופיעים בפעם הראשונה וכנראה שלא אחרונה. הרמלין שהגיע  עם בנו בן ה-17המתופף רוקד ושר, מאושר 

לפגוש גם את  שני בני דודיו החיים בישראל.

   הרפרטואר מגוון ביותר ובהם קטעים שנדיר לשמוע אותם. התזמורת משמיעה מוסיקה משל גרשוין,ארטי שו,קול פורטר ואף

מצטטת את תזמורות העבר האגדתיים של בני גודמן,ג'מי דורסי,דיוק אלינגטון,גו'ן מילר, כולם  מעידן הסווינג .

  תזמורת זו שנוסדה בברלין ומפיצה את  הסווינג מזכירה לנו שריקודים אלה נאסרו  בעת השלטון הנאצי,כחלק מהיותם "אמנות מנוונת" ולכן החיבור  של תזמורת  זו עם  מוסיקה כמעט  שאינה פופולרית כיום,  מגלה לנו  עולם שלם הנמצא

בסרטי נוסטלגיה בשחור לבן או ביו-טיוב.  כך חוזר ועולה  זכרון העבר של הצופים    בעודם מאזינים  לקצב התזמורת  שמקבלת

עידוד תזזיתי מצד רקדני "סטודיו סווינג התל אביביים" העולים על הבמה בבגדים הולמים לתקופה ההיא, ולכן אין צופה שנמנע מלעשות את החשבון  מתי הוא בעבר רק את הסווינג.