ההצגה "הקרקס של סבתא פשקה עלתה באחד מימי החנוכה ,במוזיאון תל אביב. החג הזה שמעסיק  מופעים והצגות לאין

ספור לילדים ולהוריהם,קשה להחליט מה מתאים לגיל ולמנטליות של הצרכן/צרחן הפעוט שלנו.

    בחרנו לשני הנכדים את "הקרקס של סבתא פשקה" ולתמהוננו ראינו  לאחר המופע שהצגה זו הועלתה במסגרת פסטיבל ישראל לילדים  2013 ואף זכתה  בקרן רבינוביץ.   אז מה היה לנו :  על הבמה מסך מצויר בפסים המאזכר משהו מעין אוהל קרקסי, כסא נדנדה,קומקום שורק, טלפון בעל אפרכסת ומזוודה ישנה. שתי דמויות משחקות: הסבתא ברולים על ראשה,משקפיים ענקיים על עיניה,חלוק ארוך ונעלי בית ו...בחור צנום בשם בונק שאמור להיות "הליצן הציוני הראשון".

    הנושא: סבתא שהיגרה  לארץ מאירופה אחרי  השואה,מטלטלת באניה  עד  לחופי הארץ, פוגשת בבונק. הציר  המרכזי נע סביב מזוודתה  של  פשקה עם הוראות שקבלה מאמה: אל תפתחי את המזוודה בשום אופן,רק אם יהיה המצב קשה ביותר".

   בונק שלא יכול להתאפק פותח אותה ומה יש בה?..............צלחת. נו, מה אפשר לעשות בצלחת. הבחור מיד מתחיל לגלות 

את הכשרון החבוי בו לעשות "קסמים". וכך הקהל מקבל  צלחת מסתובבת על גבי מקל, ניפוח בלונים, ועוד להטוטים מאוד

בסיסיים.

    הילדים שיש בהם מי שהדמיון  שלהם עדיין לא התקלקל בגלל שפע הפסטיגלים והפסטיבלים, שתפו פעולה במחיאות כפיים

וכן קריאות   אזהרהן "אל תפתח את המזוודה".

    האם במשך שעה שנמרחה בטריקים  ובמלל דליל הועבר כאן איזה מסר שיכול ילד להפנים  אפילו למשך יומיים?

    המסקנה:לבדוק היטב את  רקורד העושים במלאכה,מי המחבר,מי המפיק ומי השחקנים,  ולראות בפרומו של גוגל

ולקבל מושג   במה אתה "מאכיל" את הקטנים.

    כי קרן רבינוביץ ואכסניה כמו מוזיאון תל אביב אינם תמיד ערובה לטיב. כי חשוב שהשעה שיקחו אתם  ויפנימו  הילדים 

יהפכו לזמן איכות    וזכרון לעתיד לבוא.