החיים...פשוט טלנובלה,

כל אחד שחקן ראשי...

מסתובבת קרוסלה...

רק ה"מונולוג" מעט טיפשי.

יום נולד כמו טקסט קבוע...

חודש רץ, עברה שנה...

סיום הצגה מראש ידוע...

רק תפאורה מעט משתנה.

פזמון

את האהבה ואת הפחד,

חולקים כסם הידידות...

לבד חשים את ה"ביחד"...

יחדיו סובלים את הבדידות. 

כך בפריחה ובשלכת,

איש לא מפסיק את המחול...

חיים, כי אין לאן ללכת,

ומי שלא... כבר לא יסבול. 

פזמון:

אנא נצלי את זה הרגע,

חבקי כל עוד לא מאוחר,

היום שרדנו בלי הפגע...

כדי לחלום על יום מחר.

נשקי כאילו אין עוד פעם,

רקדי איתי מחול חיים,

כדי שלא אשכח את הטעם,

כמה איתך להיות נעים.

©נולד לכתוב

מריאן קפלון – אמן חריזה