הפילהרמונית המלכותית הלונדונית עם שארל דיטואה והכנר פרנק פיטר צימרמן

ורסיטל לכנור ופסנתר באת'נאום -פסטיבל גיאורג אנסקו- בוקרשט ספטמבר  2017    כתבה חמישית ואחרונה

===========================================

ערב 11 לספטמבר במסגרת  הסדרה  "התזמורות הגדולות": הפילהרמונית המלכותית הלונדונית עם המנצח הראשי והאמנותי שלה, השוויצרי, שארל דיטואה.

הסולן בערב זה שינגן את הקונצ'רטו לכינור של בטהובן הוא הכנר הגרמני פרנק פיטר צימרמן.

התזמורת הזו שנוסדה ב 1945 על ידי סיר תומס ביצ'ם, היא אחת מהאקטיביות ביותר בנושא הקלטות, מופעי רדיו וטלביזיה וסרטים.

התזמורת מנגנת קבוע במספר פסטיבלים שהידוע מביניהם הוא פסטיבל גליינדבורן.  למעשה יש הסטוריה ארוכה עם ביצ'ם והתזמורת הראשונה שהקים ב 1932 והיא הפילהרמונית מלונדון, ואני ממליץ לקוראים לקרוא על כך ב"ויקיפדיה" - ספור מרתק!!

הקונצרט נפתח ביצירתו הקצרה והידועה של רוול "פאוואן לנסיכה שהלכה לעולמה", יצירה לירית, איטית יפיפיה..

מה שמפתיע שמספר הנגניות בתזמורת משתווה ואפילו עולה על מספר הנגנים הגברים ,,,,ייאמר לזכותם!!

פרנק פיטר צימרמן כיום בן 52, מנגן על כינור נדיר של סטרדיוואריוס משנת 1711 המכונה "ליידי אינצ'יקין" שבזמנו ניגן בו פריץ קרייזלר.

הקונצ'רטו לכינור של בטהובן הוא ממש כמו סימפוניה שלמה והכינור חלק ממנה . מה שמייחד את צימרמן שהוא נכנס לקטעי הסולו שלו תוך "אימונים" מתמשכים עם קבוצת הכינורות, ובכל הזדמנות עד לסוף הקונצרט, תמיד מתחיל עם הקבוצה ואז עובר לקטעי הסולו שלו.

ראיתי ושמעתי כבר מספר כנרים שעושים זאת בתחילת הקונצרט , אבל צימרמן ממשיך ב"תרגיל" עד לסופו.

יש לו צליל כנרי גדול אבל, הוא עובד BY THE BOOK לכאורה ללא כל אינטרפרטציה אישית וזה לא בהכרח רע!

הדרן של באך מסיים את חלקו של הכנר .

לאחר ההפסקה השמיעה התזמורת עם מנצחה בן ה 81, את הסוויטה לבלט "פטרושקה" של סטרווינסקי שהוזמנה ונכתבה עבור להקת הבלט של דיאגילב בשנת 1911..

זו היתה הזדמנות פז לתזמורת הסימפטית להפגין את כוחה ולהבריק בכל הקבוצות והכלים שלה. יצירה בורלסקית מקסימה .

הקונצרט, או נכון יותר לומר הרסיטל, שבו נכחתי בפעם האחרונה בפסטיבל אנסקו בבוקרשט, התקיים באולם המדהים ה"את'נאום הרומני" (עליו כתבתי בכתבה הראשונה בסדרה זו).

היה זה ביום רביעי 13 לספטמבר בשעה 17:00.

האולם המדהים היה מלא כמובן מפה לפה ורק ברגע האחרון השיגו לי כרטיסים..

את הכנר רנו קפוסון ( אחיו של גוטייה הצ'לן) עם הפסנתרן ג'רום דוקרוס, שמעתי לראשונה.   

היצירה החשובה ביותר של הרסיטל, היתה הסונטה הראשונה לכינור ופסנתר של גיאורג אנסקו.

לפניה ניגן קפוסון 4 קטעים רומניים של דבוז'אק.

פרק ראשון של הסונטה מלא חיים- וירטואוזי.. הכנר מנגן מתווים אבל שולט בה היטב. הרבה קטעים מפרק זה הינם צועניים באופיים  וזריזים מאד.

פרק שני - אלגיה , מנוגן בעקר על מיתר נמוך QUASI ADAGIO

פרק שלישי ואחרון "אלגרו" נשמע כמו וריאציות על שיר עם רומני.

הפסנתרן המעולה , מלווה את הכנר מבלי לכסות עליו אפילו רגע אחד, ובעדינות מירבית.

סונטה של גריג מספר 3 אופוס 45 בהמשך הרסיטל. מוסיקה מקסימה המבליטה את הפסנתרן שהחל כאן להיות שווה ערך לכנר והם משמיעים "דואטים" הלוך וחזור כאשר הכינור לעתים מלווה את הפסנתר בפיציקטו.

אין סיום חגיגי יותר לרסיטל זה מאשר "רקודי-עם רומניים" אופוס 56 מאת בלה ברטוק.  הקהל רווה נחת ורבים מהמאזינים מלווים את הנגנים  בהנעות ראש וגוף..

הדרנים : "הרהורים" מתוך האופרה "תאיס" של מסנה

              "יסורי האהבה " מאת פריץ קרייזלר.

חלק נכבד מהקהל ממהר למטה לאולם הכניסה , לעמוד בתור ולהצטלם עם הכנר ולקבל ממנו חתימות.

אז חתימה טובה לכולנו ולהתראות בפסטיבל הבא שיתקיים ב-2019!!

מתי זיתי-אלבוים