עולם המוסיקה הדתית מהמאות הקודמות תופס תאוצה בישראל. מנצחים,זמרים ותזמורות אוהבים להתרפק על תקופות
העבר. חלק הארי של המוסיקה הדתית,נוצרו למען הכנסיה ומוקדשים למיסות,מגניפיקטים,פסיונים ורקויאמים.
הפסטיבלים באבו גוש הנשמעים בכנסית סן גו'זף ובקריפטה אשר במרכז הכפר הם אכסניה האידיאלית למטרה זו.
מתוך שפע ההיצע בחרתי הפעם לשמוע את התוכנית הנושאת את השם : "רקויאם ברזילאי למלכה פורטוגלית" יצירה שחוברה
ע"י ז'וזה מאוריציו נונס גרסיה לכבוד משפחת המלכה הפורטוגלית שהגיעו לברזיל ב-1808 במנוסתם מפני נפוליאון.
מסביב ליצירה זו הובאו עוד קטעים שנושאם אינו דתי בהכרח: דמיאן ברבוסה דה אראוז'ו עם "תפילת זכרון מבהייה" ואילו ממרקוס פורטוגל שמענו "דאגות דאגות עצובות" וכן אריה מתוך האופרה "זהב אינו קונה אהבה".
המנצחת מירנה הרצוג שהינה נגנית ויולה דה גמבה,ילידת ברזיל הרגישה נפלא כשלידה לקחו חלק 2 אמנים מברזיל:
לואיס אוטביו סנטוס בכינור וריקרדו רפופורט נגן בסון קלאסי וקווקיניו ברזילאי. כן השתתפו מקהלת הגליל העליון ותזמורת פניקס בכלי התקופה.
ביצירות המלחינים האלה שחיו באמצע המאה ה-19 ניכרת השפעתם של מוצרט,היידן ורוסיני. ואני ציפיתי שדוקא אלה
שהגיעו מהיבשת הדרום אמריקאית יהיו מובדלים מהשפעות אירופה ויתחברו לשורשיהם,לסגנון העממי של "פיאסטה קריאולה" המושרות והמנוגנות בחגיגות הספרדיות מאז המאה ה-16 כשהקהל הלטיני נושא על כתפיו את פסל המדונה
מגוודאלופה. יצירות מעין אלה שמענו לא אחת בפסטיבלים הנערכים באבו גוש והם בהחלט הלהיבו את הקהל שהגיב
בתנודות ראש תוך שהוא מתיישב על קצה כסאות העץ, כאילו יוצא מגידרו.
באשר לביצוע: מירנה הרצוג המחוברת לסוג מוסיקה זה שלטה ביד רמה וענוגה של כל האנסמבל שגדש את הבמה, אלא שכלי התקופה הלכו לאיבוד בין המקהלה והתזמורת. לזמרים אנה מריקה אוורס אלט ואשרי שגב,טנור, לא ניתנו כמעט
שום תפקיד כך שלא יכולנו לעמוד על טיב קולם ואילו יאיר פולישוק באס, הרעים בקולו והזהיר את החוטאים מתוך
הרקויאם של נונס גרסיה"עת רשע יבוא על עונשו וידון לאש התופת,תן נחלה בין צדיקים לי"
לעומתו הסופרן סופיה פדרו סלסלה בקולה הנהדר תוך שה-SSSSS השורקת שלה הדגישה שהיא ילידת פורטוגל.