משהו לא מסתדר לי בסדר החשיבה שלנו, משהו כאן דפוק מהיסוד, ואני משתמש במילה הצחה והנכונה ואינני מתנצל עליה. המדיה מלאה במאמרים וניתוחים אודות המלחמות והמבצעים שעברנו, מקצתם נבונים, מקצתם בינוניים ומטה; אחרונים אלה ממלאים את חלק הארי של העיתונים ואתרי האינטרנט המפורסמים של המדינה, כמו ידיעות, מעריב ואף הארץ. 

ברם אני מדבר על האתרים הרציניים, כמו חדשות מחלקה ראשונה, אני קורא שם מדי יום מאמרים וניתוחים מחודדים אודות התמודדות ישראל עם הסכסוך ערבי-ישראלי, ויש להודות כי רוב המאמרים מותירים את הרושם המושלם הכוללני, הסיכומי שבא לכסות לכאורה את כל חלקי התמונה.

אבל דבר מה לא מסתדר לי. קשה לי לתת כותרת לאבחנה שאני הולך לשרוד בפניכם, קשה לי לסכמה במשפט פותח אחד שממנו והלאה תובן כוונתי, כי אני מדבר על אבחנה פשוטה בסיסית, כה בסיסית, כמעט פרימיטיבית- מעין אבחנת המתיקות של הסוכר, או המליחות של מלח סדום. בבית הספר למשל, מלמדים כימיה ותנ"ך ומתמטיקה והיסטוריה והרבה מקצועות ומדעים מדויקים ועיוניים, כך שכל אחד מהמקצועות האלה פונה אל תחום מסוים ומוגדר, ונתחם בחוקים ותורות ואפיקים משלו... מה למשל בין שיעור אלגברה לאזרחות לאנגלית לספרות ללשון? כל מקצוע עולם ומלואו, והרושם הנלווה לכאורה הוא, שאין שום זיקה בין אלגברה לאזרחות. ולפעמים מקצוע אחד מסתעף למספר מקצועות שבשלב כלשהו מתפצלים ונבדלים למקצועות שונים שאין שום זיקה וקשר ביניהם, כמו מתמטיקה ואלגברה והנדסה. כולם נולדו לכאורה מאימא "מתמטיקה" והיום הם עצמאיים בני עצמאיים.

אבחנה פרמיטיבית

וכאן מגיעה האבחנה הפשוטה והפרימיטיבית שלי: לכל המקצועות הללו מקור אחד או אם תרצה- מכנה משותף הכרחי אחד, ואם נתעמק קצת נגיע ליותר מאחד: כל המקצועות פונים אל התלמיד האנושי, היינו כל המקצועות מדברים בשפה האנושית, בהגיון האנושי, זה במישור הכללי. אם נתעמק יותר נגיע למקור ממנו התחילו כל המקצועות והמדעים והתבונות והשיעורים: מהאלף בית גימל דלת, ואחד המורים שלי היה נותן בהם סימנים: אבגד, הוז, חטי, כלמן, סעפץ, קרשת. כלומר, לא ניתן לשער שאחד המורים של אלגברה, ייכנס לכיתה ה' לתת את שיעורו, כאשר אינו בטוח שהתלמידים שעומד להרצות בפניהם הם אנושיים, או שאינם יודעים את האלף בית, או שלא למדו את לוח הכפל. הוא יודע במאה האחוזים שכל המידע הזה קיים בפועל ונמצא, וממנו הוא מתחיל לתת את הרצאתו אודות האלגברה- שאף פעם לא נפלה עלי טוב. 

לא ניתן להעלות על הדעת מצב אחר או תמונה אחרת. לא ייתכן גם שאותו המורה של אלגברה ייכנס בטעות אל כיתה א' ויתחיל להרביץ בהם את תורותיו הנאורות; ולא כי תושבי כיתה א' רפויי-שכל חלילה, כי אם בגין החובה להיות נאמן לשרשרת המידע וחוקיה: לחברים בכיתה א' חסרות, בשרשרת המידע, מספר חוליות שבלעדיהן לא ניתן להכניס את חוליות האלגברה, זה כל הסיפור. 

נאמנות לשרשרת המידע

מכאן אני מגיע למסקנה הבסיסית: חובה עלינו להיות נאמנים לשרשרת המידע ולא לבגוד בה ולא בחוליותיה הפרימיטיביות. כל מידע יש לו את האימא שלו ואת האבא והדוד והדודה והאח והשכן, אין מידע "ממזר" בדיד ללא אבא שאינו מנוי על שרשרת מידע כלשהי; גם החלקיק הקטן ביותר נגזר משרשרת מידע וגם האטום והאלקטרון.

עוד מסקנה משנית אני מסיק מזאת: אינני יכול לדבר על מידע כלשהו, ואינני יכול לנתח מידע כלשהו, ואינני מורשה לבחוש במידע כלשהו ולהכניס בו את האף ואת האצבעות והלשון מבלי לקחת בחשבון את שרשרת המידע עליה מנוי וממנה נגזר, כי שוב, לכל מידע אבא ואימא ודודים ודודות ושושלת אצילה וטבעית. 

עלינו לצאת אפוא מנקודת קביעה זו: כל חלקיק-מידע הינו חלק משרשרת-מידע, וכל חלקיק-מידע חי בטבעיות בתוך שרשרת המידע המנוי עליה. על אותו הדרך נמצא את שרשרת המידע כיחידה המנויה על שרשרת מידע אחרת ומהווה חלק אינטגרלי ממנה. וכך מגיעים אל המסקנה הבסיסית הראשונה (הפרימיטיבית): אין מידע יתום, אין מקצוע יתום, איננו יכולים לנתח תופעה מסוימת ולשפוך מידע כמים אודותיה ללא הזיקה הטבעית לשרשרת התופעות שהיא מנויה עליהן. הניתוח שלנו אודות התופעה חייב להתקיים במסגרת שרשרת התופעות שהיא מנויה עליהן. איננו יכולים לדבר על תופעה זו או אחרת כישות עצמאית; אין שד כזה בנמצא. איננו יכולים להתייחס למידע זה או אחר ללא המסגרת הכללית שהמידע הזה מנוי עליה. במילים אחרות: איננו יכולים לוותר על חוליה זו או אחרת בשרשרת המידע. הווה אומר כי איננו יכולים להתמקד בחוליה זו ולהתעלם מאחרת; הראיה שלנו חייבת לקחת את הפנוראמה הכללית בכדי שהניתוח שלנו יהיה אנושי ולא משהו שאין לנו קשר עימו. זה המקום לציין כי במקרה של ניתוח "חלופי" בלתי תקין אנו מזלזלים קודם כל באינטליגנציה האנושית שלנו ואלה החדשות הטובות, החדשות הרעות שבזאת אנו מדרדרים את עצמנו לתהום תימהוני, שמעתם פעם על משחק המילים "תהום תימהוני"?

איום חיזבאללה למשל

אני רוצה להגיד כי המידע שיש לנו אודות המלחמות והמבצעים מורכב ממספר חוליות, וכפי שסיכמנו, יש לקחת את כל החוליות בחשבון הכללי, בכל ניתוח. רק כך נוכל להגיע לניתוח רציף אנושי ולא להידרדר חלילה במדרון התימהוני. ניקח למשל את המידע שבידינו על איום חיזבאללה בצפון:

1. חיזבאללה לא נולד בחדר הצדדי וגם לא מרוח הקודש... הוא נולד מיחסי מין מלאים וחוקיים בין התנועה השיעית האסלאמית לבין מדינת איראן.

2. כהורים טובים ואחראיים, איראן חימשה את בנה חיזבאללה במטרה שיתפוס את מקומו הנכון במשפחתו הרחבה השיעית האסלאמית. תהליך החימוש הזה נפרש על פני מספר עשורים..

3. סוריה וסיבותיה עמה, חברה לאיראן באינטרסים שלה באזור, היינו בחימוש חיזבאללה במלחמתו נגד ישראל.

4.  לאיראן שאיפות מוצהרות למחוק את ישותנו, הן באמצעים קונבנציונאלים והן בלתי קונבנציונאליים, והאיראנים מצהירים ופועלים בגלוי בשני המישורים.

ובכן שרשרת המידע שבידינו מורכבת אפוא מארבע החוליות לעיל, אולם הניתוח שלנו אודות מלחמותינו בצפון אין לו שום קשר לארבע החוליות הללו: הוא מדבר על מלחמה נגד חיזבאללה לא נגד איראן (וסוריה); הוא מדבר על ניצחון על חיזבאללה לא ניצחון על איראן (וסוריה). המאמרים וההערכות מדברים על סדקים בניהול המבצעים כמו הסדקים במבצע צוק איתן שהצביע עליהם מבקר המדינה. נוצר הרושם וכאילו- תקנו את הסדקים ונצחו את המלחמה.
 
ולא היא. מתוך אי-הבנה זו ברחנו מלבנון וחזרנו אליה, והתנתקנו והתכנסנו והתנתקנו. ולא כי עשינו שגיאות פה ושם, אלא כי קיפצנו כשה תועה בתוך שרשרת המידע שבידינו.

את זאת אבקש לציין: אנו צריכים לדרוש מעצמנו לחשוב באופן רציף ומסודר, וישראל לרוב אינה חושבת באופן רציף ולא מסודר; היא ומנהיגיה מתחבטים בזאת. השיא הוא שגם הרמה "האינטלקטואלית" כבר נתקפה בבעיה הזאת וויתרה על סדר חשיבה מסודר, מה שמסמל את שיא ההידרדרות.

סחב"ם: סדר חשיבה בלתי מסודר

אם תרצה להגיע אל סדר החשיבה המסודר, פענח את הבלתי מסודר או אז תעלה על אם הדרך. מה שהביא למשל את ישראל לצאת מלבנון עם הזנב בין הרגליים הוא ס.ח.ב.מ: "סדר חשיבה בלתי מסודר". חשיבה מסודרת הייתה מנחה אותנו כי קודם עלינו לתת את הדעת על הגאווה הלאומית שלנו, ואחר כך כל היתר. וגם במרחב "כל היתר" יש סדר: קודם נבטיח את ביטחוננו וביטחון צפון מדינתנו, ואחר כך כל היתר.

וגם "כל היתר" האחרון נתחם בסדר מדויק, כמעט מתמטי: קודם נאתר את מקור הבעיה ואח"כ כל היתר. אין כוונתי לאתר את חיזבאללה אלא את מי שמחמש אותו ומפעיל אותו, ואחר כך כל היתר. אם היינו מגיעים לשלב הזה בסדר החשיבה, חיזבאללה לא היה מגיע לשלב הנוכחי, וגם מי שעומד מאחוריו, איראן, לא הייתה מוציאה את שאיפתה מהכוח אל הפועל להגיע אל פצצת אטום שתחסל אותנו מהשורש, וגם לא הייתה מתכננת לפני עשורים את מלחמת לבנון השניה למשל שתפסה אותנו עם התחתונים למטה.

הקסאמים למשל

עוד דוגמה ל(סחב"ם)- סדר חשיבה בלתי מסודר: הטיפול בבעיית הקסאמים כאשר היתה בחיתוליה: מה שהביא את ישראל לאבסורד של קבלת עול הקסאמים בהבנה אל תוך אשקלון, זה קבלת עול הקסאמים בהבנה אל תוך שדרות, זה קבלת עול הקסאמים בהבנה אל תוך הקו הלא ירוק- היינו ההתנחלויות, וממנו בהבנה אל הקו הירוק. את ההיגיון הזה נסראללה קלט והפנים: קודם מטולה, קריית שמונה, אחר כך נהרייה, צפת, טבריה, עכו, אחר כך עפולה, זיכרון, אחר כך חיפה. הוא הכריז גם על נתניה, ואחר כך הבטיח עוד שלב - פנימה מנתניה. מי לימד אותו את סדר החשיבה הזה?

הסחב"ם שלנו לימד אותו: סדר החשיבה הבלתי סדיר שלנו, שאפילו אנחנו הכרזנו עליו ברדיו: דיר באלאק אם תגיע לחיפה! "זו תהיה קפיצת מדרגה". מישהו זוכר את המונח הזה? גם נגד חמאס השתמשנו בו. מהיכן מקורו? מי אחראי על יצירתו? מי הפיח בו תוכן?

- לא לא ניחשתם. לא אנחנו ולא שום דרג צבאי. זה הסחב"ם.

ואיפה הגאווה הלאומית?

עוד דוגמה לסחב"ם, יש ברוך השם דוגמאות בשפע: מה שהביא אותנו לרעיון המשפיל של ההתכנסות (מישהו חשב על המשמעות הדיכאונית של המילה)- זה ההתנתקות, זה הגדר- שגדר תשמור עלינו מאויבינו; ולמעשה הכול מתחיל ומסתיים בנתון אחד: מה שהביא אותנו לכל השלבים המדכאים והמשפילים האלה, ומה שהביא אותנו לרמה מנהיגותית נחותה כזו, ומה שהביא את מדינתנו לרמת שחיתות לאומית כזו, זה שלא שמנו לב לנקודה שהתחלתי בה: הגאווה הלאומית שלנו. קודם עלינו לתת את הדעת על הגאווה הלאומית שלנו ואחר כך כל היתר; גם הבורסה והקניונים והחינוך והתורה יחכו בתור לאחר מכן.

ומה אנחנו אומרים עכשיו ואתמול? בואו נטפל בבעיית חיזבאללה וננצח, ואחר כך יבוא תורה של סוריה ואיראן והאיום הקיומי וכל היתר. בואו נטפל בפלג הקיצוני של חמאס ואח"כ יבוא תורה של טורקיה המעודדת וקטאר המממנת, ואני רק שאלה: איפה הגאווה הלאומית שלנו בסינאריו הזה.

היא נשכחה בין הכיסאות, זאת כי אין לעמנו היקר סח"ם כי אם סחב"ם.