כשכתב אלן בובליל יהודי צרפתי את הפזמונים עבור קלוד מישל שנברג, שניהם לא יכלו לתאר לאן יגיע תקליט קונספט שהוציאו יחדיו בשנת  1980, ממנו יתפתח  המחזמר "עלובי החיים" לפי הרומן של ויקטור הוגו שהתבסס על אירועי המרד בפריז  באמצע המאה ה-19. מאז עבר המחזמר  גלגולים רבים,ידים רבות עד  הגיעו לישראל. "עלובי החיים" כמחזמר  עם דודו  פישר כז'אן ולז'אן הוצג  בתיארון הקאמרי בשנת 1989.

   היום בתיאטרון  "הבימה"  עולה המחזמר עם קסט צעיר, רענן   כמעט ולא מוכר . אני ראיתי את הצוות עם  אמיר דדון כאסיר מס. 24601 כולז'אן המשתחרר  מהכלא אחרי 19 שנה בעוון גניבת 2 ככרות לחם. המפקח  ז'אבר שרודף אחריו כצל כל השנים

היא יגאל שדה. פאנטין-מיי פינגולד, היא האישה שולז'אן נתקשר אליה והיא מוסרת לידיו את גורלה של בתו, קוזט, שטל ברגמן משחקת ושרה אותה. יש עוד כמה דמויות חשובות  כמו טנארדייה-אבי קושניר  והגברת שלו-מיקי קם ,שניהם בעלי בית

מרזח שבמעטה ענווה גונבים את דעת הלקוחות ואת כספם.

     שבע תמונות עוברות לנגד עינינו ובכל אחת מהן התרחשות שונה עם קולות נפלאים עם דיקציה שכמעט   אין צורך בתרגום העברי  בכתוביות.

   השירים של  שנברג נותנים לכל אחד ולכל קבוצה אפשרות  להשמיע את יכולתו הזמרתית  ואת   כשרונו  כשחקן. התרגום של

אהוד  מנור  הינו אלמותי, הבמה רוחשת תנועה כל הזמן  : התפאורה של ערן עצמון ראויה לכל שבח  וובשילוב                      עם עיצוב תלבושות התקופה של ילנה  קלריך, מעבירות  את הצופים  בצורה חלקה ומרשימה  לסצנת הבריקדות, עם גברים לוחמים  הנעזרים בשירה פטריוטית  כשמעליהם מתנופף דגל ענק אדום, עד  לסופם   ההירואי.

    הבמאי  משה קפטן הביא מחזמר לכדי מושלמות עד כדי פלקטיות, אלא  שעלי  זה השפיע  לא להיות מעורבת רגשית   כמין צופה  מבחוץ.  תמהתי האם המחזמר הזה יכול לגבור על על חיינו  העכשווים  הנמצאים בין מלחמות תמידיות, לא של בריקדות ברחובות, לא של רובים נטענים ולא על סיסמאות לחופש.