"אותלו" בתיאטרון "גשר"  "אילוף הסוררת" בבית ליסין ,,ובאופרה  גם "מקבת",  נוכחתי ב"גשר" כי אני מנויה אצלם, וכך ראיתי את הגירסה של"אותלו"  בביומה של  לנה קריינדלין.

   לא הספקתי להבין מי נגד מי ומיד "נפלתי" לתוך האינטריגות הבלתי  ברורות בעליל  בין יאגו החותר תחת  אותלו המצביא הכושי

שלהלן ייקרא "השחור". יאגו שמשחק  אותו  סשה  דמידוב, עומד מול  אותלו,כוכב עולה חדש בשם מיקי לאון. שאר השחקנים כמו

דסדמונה רות שדה ואשתו של  יאגו לילאן רות, הם בעצם  שוליים להבנת  המחזה. ומאחר  וכולם יודעים פחות או יותר את העלילה לא אתמקד בה. מחצית השחקנים של "גשר" ביניהם   סשה  הינם רוסים לשעבר שטרם נגמלו מהמבטא הרוסי ,מה  שכאן במחזה  אלמנט זה היה להם לרועץ. וכך בין המשחק  של גיבורי  המחזה,האחד מנסה  להיות ערמומי ללא הצלחה לבין מי שהקנאה הביאה אותו לג'סטות שגעון הכוללת עוויתות שלא לצורך, הייתי חייבת לשמור על הצואר שלי שנמתח לעבר הכתוביות בעברית, כן  

כן. ב ע ב ר י ת.

   כאן זה המקום  לציין לטובה את התפאורה  של מיכאל קרמנקו שהיתה תועלתית,מינימליסטית ומלאת דמיון; 

קונסטרוקציות ברזל  כעין מתקני רכבת הרים,היו   פרוסות לאורך הבמה האחורית והשאירו  את מרבית החלל למשחקי התנועה  של בד ענקי כעין מפרשית שנעה בגלים מטה ומעלה  ושימשה למטרות שונות.

    לסיכום: רוב מהומה על לא מאומה (גם כן שייקספיר)