סיפורם של רומאו ויוליה מתחיל מאז 1476 בו כותב תומסו גוארדיטי את הנוסח הראשון ומאז הסאגה מקבלת אין
ספור עיבודים בכל תחומי האומניות. ב-1594 כותב וויליאם שקספיר את הטרגדיה של הזוג ומעביר את התרחשות העלילה
לוורונה באיטליה.
המחזה של שקספיר הוא הבסיס למלחין שארל גונו שכתב אותו באופן ספונטני ומהיר בעת שהותו בוילה בסט. רפאל ב-1865.
וכך הוא אומר לגבי הדואט במערכה הרביעית החוגג את ליל אהבתו הראשון והאחרון בחדרה של יוליה " היא נולדה מתוך כנות, מרעידה אש בעצמותי. לו רק זוג האוהבים היו נותנים לי סימן שאכן זה הדבר האמיתי. אני מאמין בדואט הזה ,בקולות,בתיזמור ובמשחק שמביעים את התשוקה של שניהם".
ואכן, זו תמונה יפיפיה ,בה שניהם בחדר חף מכל ריהוט :מהמיטה הגדולה עולה וילון שקוף ומתחבר אל התקרה הגבוהה.
בפי שניהם המוטו שעובר כחוט השני בכמה סצנות במערכות שונות "תשמעי את קול העפרוני המבשר את בוא השחר,בו נצטרך
להיפרד" ויוליה משיבה :"זה לא העפרוני זה הזמיר המתוק המבשר את האהבה".
וכאן זה המקום להלל את התפאורה שיצר אריק שבאלייה שעומדת בפני עצמה למרות שאין מרפסת שהיא הסמל המסחרי,של
"רומאו ויוליה". משולש של במה אלכסונית עם קוי אורך היא הבסיס לכל התפאורה בכל חמשת המערכות. בצד ניצבים עמודים
מלבניים דלי צבע שאליהם מתווסף אלכסון של קשתות במערכה הכי דינמית בה נפגשים שני המחנות היריבים של משפחות קפולט ומונטיגיו מה שמאפשר את התנועה של הניצבים הנלחמים זה בזה.
זו הצגת בכורה בישראל,בה לוקחים חלק ההפקה של מונטה קרלו ובית האופרה קרלו פליצ'ה מגנואה.
מרבית הזמרים הם על טהרת הכוחות המקומיים ובראשם יוליה, הילה בג'יו,סופרן המפיקה את היופי הצלול והגבוה שבקולה ולצידה רומאו,נגמ'ידין מאבלינוב, המהווה את הצלע הגברית בקולו הטנורי המצוין.
אנחנו האמונים על האופרות של וורדי, "רומאו ויוליה" של גונו היא בהחלט תגלית מרנינה שהעבירו לנו התזמורת הסימפונית ראשון לציון עם המנצח הצעיר,פרנצ'סקו צ'ילופו.