הסטודיו לאמנויות הבמה-תיאטרון חולון הציג את "ליל העצמאות של מר ישראל שפי" מאת אברהם רז. אמנם המחזה נכתב לפני שנים רבות בשנות ה70 אך הוא אקטואלי כאילו ונכתב כעת.

זה מראה לנו כי למרות שעומדים לחגוג 60 שנה למדינה, מבחינת הבטחון, השלום, השלוה של ההורים ודאגתם לילדיהם החיילים, לא השתנה הרבה. ערב יום העצמאות, כאשר בארץ היה מתח בטחוני מיוחד, זוג הורים מחכה לבנם שיגיע לחופשה.

כמה שבועות הוא לא היה בבית והם דואגים כי מאחר לבוא. האב ישראל שפי-מורה במקצועו עסוק בספרים שלו ובדיקת מבחני תלמידיו. האם חנה שפי-מעסיקה אותה שאלה אחת .נחיצות הזיקוקין לכבוד החג, הוצאת הכספים הרבה עבורם שלדעתה מיותרים ואי בואו של הבן מהצבא. שניהם עסוקים בעניינם הם. כל אחד בענין שלו. האחד לא מאזין לשני. למרות ששניהם מחכים לבנם החייל שיחזור האבא שלו, רגוע האם במתח ודואגת.  

במחזה יש ערבוב בין המציאות והדמיון.המעברים ביניהם חדים מדי. לפעמים רק בהמשך אתה יודע האם ראית מציאות או דמיון. מגיע הבן החייל ולמרות שחיכו לו בדאגה, הוריו מתנגדים למסיבה שהוא רוצה לערוך בביתם. אנו עדים להתנגשות בין הדורות. דור אחד אינו מתחשב בצרכי השני. כל אחד רוצה את הפרטיות שלו כל אחד וצרכיו הוא. הבן אלישע מראה יחס לא אכפתי כלפי "הזקנים" שלו- הוריו.

הדור הצעיר שאלישע מיצג הוא חופשי, בוטח בעצמו "פרייר" והכל מגיע לו. מתביש בהוריו ואינו רוצה שחבריו יראו אותם. האבא מורה מסור. תשובות לא נכונות של תלמידיו מוציאים אותו משלותו. זה מורה טיפוסי שכל חייו עבודתו.  

התפאורה - אבי שכוי, מיוחדת במינה. חדר צנוע מלא ספרים של מורה כאשר על רצפת החדר כמרצפות מונחים כרכים של האנציקלופדיה העברית היוצרים פסיפס צבעוני יפה בחום לבן. משחקו של אלישע-אדם ביבאס מצויין. הוא אמיתי. יש לו נוכחות במה ומשחקו נראה טבעי וטיפוסי לבחור צעיר כמוהו. האם- שרית לחיאני, מראה במשחקה את דאגתה לבנה. היא חולמת על לונדון ומפנטזת ביחד עם בעלה. האבא-ישי זמירי בתחילת ההצגה שיחק בתכונות המיוחדות למורה שרק הקשור להוראה מענין אותו. הוא היה מצויין אך בהמשך בחלקים בהם פינטז הוא נראה לי קצת מלאכותי. דליה גוטמן- ידידתו של אלישע, שלומית בכר בתפקיד אפיזודי היתה כנה אמיתית ומילאה את תפקידה כראוי.

הבמאי -יואב מיכאלי, השאיר את חלקי המחזה המציאותיים והדמיוניים כפי שהם וכך נוצר מצב שקטעים רבים בהצגה נראים לא ברורים ומבולבלים. אין הפרדה בכל צורה שהיא בין המציאות והדמיון אם כי גם בעולמנו הם מעורבים. כל תרחיש אפשרי וכל צופה יראה את הנכון כרצונו.  

לראות או לא לראות: מחזה שנעים לראותו מועלה מחדש, מבוצע היטב ע'י כל צוות השחקנים, עם בימוי מיוחד ולא כל כך ברור המשאיר נקודות רבות בערפול. שווה צפיה.