זוהי אחת מהבדיחות הלא מצחיקות שמפוזרות במחזה "אדם הוא אדם"  של ברטולט ברכט. המחזה שהינו  יצירה   מוקדמת שהמחיז ברכט בשנות  העשרים של המאה הקודמת, מקוטלגת כדרמה קומית או קומדיה מוזיקלית, מועלת  על במת "החאן הירושלמי".

    מחזה זה הועלה    פעמיים בארץ : ב"אוהל" בשנת 1966 עם מיטב היוצרים  והשחקנים: נוסח עברי-אמנון  אחי נעמי, פזמונים : רפאל אליעז, תלבושות ותפאורה:יגאל תומרקין בימוי :הצרפתי ז'אן  מארי סרו. בתפקידים  הראשיים :אבנר חזקיה,ניקוי ניתאי,בצלאל

לונדון ואלישבע מיכאלי. וב"קאמרי"  בשנת 1978  הוצגו 49  הופעות.

    כמו כל תחומי האמנויות השונים  בתקופת רפובליקת וויאמר,רומז  המחזה על תזוזה לעבר עיסוקים מעשיים,פונקציונליים ותועלתיים,  וכך גם יצירה זו  בגלגולה הראשון  מתרחשת בהודו כשכל המשתתפים בעלי שמות  אנגליים -איריים.

    הבמה  קטנה  בבית ציוני אמריקה בתל אביב קצרה מלהכיל את כל השחקנים  והמנגנים,בנוסף לטנק ענקי שבו הגיעו  4 חיילים  לבושים בחצאיות סקוטיות וכן רס"ר קפדן.

   התוכן נע  בין האבסורד והריאלי: סבל עני שסך הכל רצה לקנות דג הביתה, נקלע לקנטינה של האלמנה  הפתיינית  שמוכרת לו

מלפפון, משם הוא  מתפתה ע"י  החיילים לעיסקה גדולה  לקנות פיל ובתמורה עליו להיות חייל במקום אחד מהם שנשבה ע"י נזירי

מקדש טיבטי. שלא  כבמחזה המקורי שעבר גלגולים רבים, המוסיקה  של קורט וייל  כאן בחאן הרבה   ממנה  לא נשמע. כאן   היתה

     המולה וצעקות של החיילים שהטקסט  שלהם נבלע ולא היה מובן,כך שמסקנות ברורות אי אפשר היה

להעלות על הדעת, האם זה  מחזה אנטי מלחמתי,האם  הדגש הוא על התבהמות האדם לנוכח פיתויים חומריים. כי מי שהיה בתחילתו

מין  חייל שוויקי, הפך בסופו של  המחזה  כהיטלר בסרטו של צרלי צפלין "הדיקטטור הגדול".

   ויש לשאול את השאלה  מדוע בחר החאן הירושלמי דוקא ב"אדם הוא אדם",שהרי יש לנו מחזות משלנו שנותנות תמונה ברורה

יותר וחזקה על מה שמתרחש בעולמנו ובארצנו.