ביקורת: סיפור הפרברים, המחזמר הנודע שוב מנצח את הבמה - חגיגה לאוזן ולעיניים – ת
המחזמר הוא גרסה מודרנית המבוססת על המחזה רומיאו ויוליה. הוא נכתב בידי ארתור לורנץ על פי רעיון של הכוריאוגרף הנודע ג'רום רובינס. המלחין והמנצח הדגול ,לאונרד ברנשטיין, שבימים אלה מלאו 24 שנים למותו, חיבר את המוזיקה הבלתי נשכחת לשירים של התמלילן והמלחין הנודע סטפן סונדהיים, שמלאו לו 84 השנה
ביקורת: סיפור הפרברים, המחזמר הנודע שוב מנצח את הבמה - חגיגה לאוזן ולעיניים – תיאטרון הקאמרי
מאת חיים נוי
המחזמר הקלאסי "סיפור הפרברים" ,"WEST SIDE STORY" ", העולה בתיאטרון הקאמרי , הוא מופע מוזיקלי מלוטש, חגיגה לאוזניים ולעיניים. זהו עונג צרוף של מחול ושירה, מבוצע בידי להקת שחקנים, זמרים ורקדנים, מוכשרת ומרשימה.
סיפור הפרברים , החוגג עתה 60 שנה, נחשב לפסגת היצירה של המחזמר האמריקני. הופק על גבי במות בכל רחבי העולם וגם היה לסרט קולנוע עטור פרסי אוסקר.
המחזמר הוא גרסה מודרנית המבוססת על המחזה רומיאו ויוליה. הוא נכתב בידי ארתור לורנץ על פי רעיון של הכוריאוגרף הנודע ג'רום רובינס. המלחין והמנצח הדגול ,לאונרד ברנשטיין, שבימים אלה מלאו 24 שנים למותו, חיבר את המוזיקה הבלתי נשכחת לשירים של התמלילן והמלחין הנודע סטפן סונדהיים, שמלאו לו 84 השנה.
סונדהיים סיפר בשעתו, כי שאיפתו הראשונית הייתה להלחין שירים למחזמר , וכי כתב עוד שירים למחזה שבסופו של דבר לא נכללו בגרסה הסופית.
המחזה עוסק בשתי חבורות רחוב: הטילים , הג'אטס, והכרישים, שארקס. הראשונים הם אמריקנים ממוצא פולני ואילו יריביהם הם מהגרים בלתי רצויים מפורטו ריקו. במהלך מסיבה שכונתית ניצת סיפור אהבה בין מנהיג הג'אטס לשעבר, טוני, לבין מריה, אחותו של מנהיג השארקס – ברנרדו. העלילה סוחפת אותנו למלחמת כנופיות, אהבה בלתי אפשרית, והטרגדיה של אותו קשר .
במחזמר משובצים שירים ידועים שזה מכבר הפכו לנכס צאן ברזל בקלאסיקה של מחזות הזמר בעולם ובין היתר מריה, אמריקה, איזה יופי, סמל קרופקי, והלילה.
המחולות התוססים והייחודיים שחיבר ג'רום רובינס היו חגיגה לעיניים.
ההפקה בתיאטרון הקאמרי היא חגיגה של כישרונות, ביצועים מעולים וכוריאוגרפיה מהממת.
כבר בשלב זה ראוי לציין את הכוריאוגרף המחונן אביחי חכם שהעמיד את המחולות בהשראת הכוריאוגרפיה המקורית והם – נפלאים. אביחי חכם פרץ לז'אנר של מחזות הזמר לפני מספר שנים והעמיד הפקות מרהיבות עין. הביצועים בהפקה הזו ראויים לתשואות מיוחדות.
המחזמר הזה בנוי בעצם מכמה רבדים: הריקודים, השירה, המוזיקה. הבמאי צדי צרפתי שחזר את ההפקה המקורית וכיון שעמדו לרשותו שחקנים-זמרים-רקדנים מוכשרים ביותר, הרי שהביצוע הוא מעולה. המוזיקה השמימית של ברנשטיין היא מופלאה וקשה לפגום בה. התזמורת בניצוח נדב ברנשטיין הייתה מוצלחת מאוד. הניהול המוזיקלי של אמיר לקנר הוא מצוין.
המחזמר שזור בתמונות ובקטעים מרגשים ומופלאים. התוצאה היא מפגן של ריקודים ותנועה, קצביים וססגוניים. סצנות מדהימות הן סצנת החלום שהעמיד בטוב טעם אביחי חכם וכמו כן נשף הריקודים והסצנה שבה כולם נערכים ללילה הגורלי. קטע זה הוא אחד משיאי המחזמר . כל הלהקה נפרסת בפינות הבמה ושרה את המוטיב החוזר.
דוקי עצמון אחראית להדרכה הקולית המרשימה שהפיקה מהמשתתפים .
תגלית המחזמר היא משי קלינשטיין המגלמת את מריה. משי בעלת יכולת ווקלית נהדרת והיא הצליחה לעבור את המשוכה ומפגינה ביצוע מעולה לתפקיד התובעני. יש לה קול מקסים ומרגש. היא גם מצליחה להפיק מהתפקיד יכולת משחק ראויה ומצטיינת.
עידו רוזנברג מגלם את טוני והוא משחק מצוין ומגיש ביצועים מרשימים לשירים. אין ספק כי עידו הוא פרפורמר משכמו ומעלה. עידו מצליח להשתחל לדמותו של טוני והגשת המשחק בביצועו היא חוויה מוזיקלית ותיאטרלית.
רונה-לי שמעון מגלמת את אניטה בהצלחה רבה. רונה לי היא רקדנית מרשימה ובהפקה הזו היא מצליחה גם להגיש משחק דרמטי מצוין וגם יכולת שירה מוצלחת ביותר. סצנת התקיפה בדראגסטור של דוק, היא מרגשת ונוקבת ורונה לי מצטיירת שם כשחקנית נהדרת.
גלעד שמואלי מגלם נפלא את תפקיד ברנרדו, אחיה של מריה . גלעד מעולה בביצועי משחק, שירה, תנועה וקרבות במה. הביצועים שלו הם פשוט נהדרים. גלעד הוא אמן ופרפורמר נפלא. הדמות שהוא מגלם היא אמינה ויכולות הביצוע שלו ראויים למחיאות כפיים מיוחדות.
יפתח שמואלי מגלם את ריף, יד ימינו של ברנרדו. יפתח הוא כוכב עולה שיש לו יכולות ביצוע מופלאים. ברזומה שלו ישנם תפקידים במחזות זמר בחו"ל וגם באופרה והנתונים שלו הם מוצלחים מאוד והוא מצליח לכבוש את הבמה בשירה, תנועה ומשחק.
שלמה וישינסקי הוותיק מגלם את דוק , בעל הדראגסטור והוא מרשים ואיכותי. וישינסקי מלמד את הדור הצעיר פרק בהלכות משחק ישיר ומעולה.
עודד לאופולד מגלם את הקצין שרנק והוא מושחז, עצמתי ובעל יכולת משחק מהוקצעים. עודד הוא שחקן בעל שיעור קומה והתפקיד שהוא מגלם מבוצע בכישרון רב. אביב זמר הוא הסמל קראפקי והביצוע שלו הוא יפה מאוד.
קטע השיר המפורסם על הסמל קראפקי מבוצע בידי להקת הבחורים בכישרון נפלא ובביצוע מהמם.
רוני מרחבי מגלמת את אניבדיז, הנערה שרוצה להצטרף לקבוצת הבנים והם שולחים אותה לשחק בבובות. רוני היא שחקנית מקצועית ומוכשרת והיא הפכה את הדמות ואת התפקיד למעדן קצפת נהדר ואין ספק שזו דמות שנחרתת בזיכרון והביצוע שלה הוא מצוין.
רביב מדר הוא צ'ינו , האיש שמגן על כבוד המשפחה עד לסיום המר. רביב הוא שחקן משובח והקטע שבו הוא מבשר למריה את מה שאירע, הוא סצנה מרגשת ומוצלחת במיוחד בביצועו.
זוהר בדש הוא שחקן וזמר מקצועי מעולה . הקטע בהשתתפותו בשיר הסמל קראפקי הוא מצוין במיוחד והוא בעל כישורי שירה מעולים.
שני שאולי, ליאור גלרון, ליאור כהן ונעמה פרידמן הן ארבע הבנות, חברותיה של מריה והן מוצלחות מאוד. ליאור גלרון היא גם רקדנית משובחת והיא זכורה גם כמי שביצעה את תפקיד אניטה בהפקה לפני 4 שנים בבית צבי.
נועה הופמן מדהימה בזכות כישורי הריקוד שלה.
יש לציין את חברי הלהקה המוצלחים נתנאל בסיל, אור משיח, יואב מילשטיין,אברי ארבל, יוחאי גרינפלד, יגאל משינסקי, עוז שושן, אור דנון, איציק עמר, עמית לוי, יהודה רותם, נטע טמשה, אדר ריקליס, אמילי מגנאג'י, נטלי ליפין, אדל קייסי, ליאור כהן, רוני אוזן, שני דקל.
אלי ביז'אווי תרגם את המחזמר לשפה עכשווית וקולחת. ערן עצמון עצב את התפאורה המרשימה.
אולה שבצוב עצבה את התלבושות המוצלחות ובמיוחד של הבנות. קרן גרנק עצבה את התאורה המדהימה שיש לה תפקיד מרכזי בהפקה. אילן גזית הדריך את קרבות הבמה המופלאים.
הפקות רבות היו לסיפור הפרברים ברחבי העולם ובארץ, רובן מוצלחות פחות או יותר. לפני שנתיים הופיעה בארץ להקה אמריקנית שערכה מסע הופעות ברחבי אירופה ואנגליה. הייתה זו הפקה מושקעת ומדויקת מהטובות בעולם. ההפקה העולה בתיאטרון הקאמרי היא לדעתי אחת מהמשובחות שעלו על הבמות וזאת בזכות הכוריאוגרפיה המוקפדת והביצוע המעולה של הלהקה. אין מה לומר – המחזמר של סיפור הפרברים הוא קלאסיקה במיטבה וההפקה הצליחה להפיח בו חיים חדשים, תוססים ומרגשים וזהו יום חג לאוהבי מחזות הזמר והישג בימתי נוסף לקאמרי, לאביחי חכם וצדי צרפתי ולכל המשתתפים הכישרוניים הרבים.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
צילום- רונן אקרמן