אלפונס דודה ,נולד ב-1840,סופר כמעט נשכח בימינו, היה אחד מאריות הסיפרות הצרפתית של המאה ה-19.

חוט שני מחבר אותו לאחיו חולי העגבת (סיפליס) ,דור האינטלגנציה הספרותית והתרבותית של אותם זמנים: טורגנייב הרוסי, לאופרדי האיטלקי, מופאסן,בודלר, פלובר,ז'ול דה גונקור.

    עם בואו לפריס בהיותו בן 17 "חטף" את המחלה לדבריו מבעלת תואר "לקטרס דה לה קור" גברת מהמעמד הגבוה ביותר.

    תוך שהוא מפרסם כמה מספריו, הוא נלחם בכל האמצעים הרפואיים שהיו אז ומטופל בידי טובי הרופאים.

   רשימות אלה שאוגדו לספר ב-50 עמוד, "בארץ המכאוב" הינם יותר  וידוי מאשר  ספר. מחלתו  שמתמקדת ,מתועלת לחלקי גוף שונים, מטופלת  בשלביה ע"י :כספית (מרקורי), סמי הרגעה:כלוריד, מלח ברום ומורפיום. (רק ב-1909 הומצאה הסלורסן ולאחר מכן  הפינצילין). ועל כך נאמר : העגבת נעשתה משעממת מאז  הפניצילין.

  ומי היו הרופאים של התקופה גם זאת נוכל לדעת בעיקר  מהמבוא של ג'וליאן בארנס,סופר שתרגם את הספר מצרפתית לאנגלית ב-2002.  דרכי הריפוי ניראים היום כעינויי  אינקוזיציה: דר'  שרקו שהיה הרופא המפורסם  ביותר   באירופה המליץ על "תליית סייר" בה המטופל נתלה באויר למשך דקות בלסתו בלבד. דודה "שלוש עשרה מתיחות אחר כך אני  מתחיל לירוק  דם ומייחס זאת

לגודש  שהצטבר בריאותיי".  דר'  בראון-סקאר פרופ' לפיזיולוגיה מהרוורד נותן לחולים סדרת הזרקות עם שיקוי תמצית חזירי ים.

דוויד גרובי רופא האמנים כמו :שופן,ליסט,דומא האב וזורז' סנד, מלעיט עם מרק עשוי ממגוון    דגנים וירקות. דודה"הרגשתי  הר געש בבטני עדיף בעיני המוות".

     אלפונס דודה לא מסיים את ספרו,המוות השיגו בבית מרפא בכפר למלו, אולם משאיר לנו רשימות מדויקות של  תיאור כאב

שהיא סיפרות מזוקקת. :קיומי הגיע לקיצו.איננו חי עוד אלא באמצעות רומן - כלומר באמצעות חיים של אחרים".