הוא לא נולד כאשה, הוא לא היה נשוי מעולם ובכל זאת ספרו "מאדאם בובארי" עורר גלי שערוריות בדור הפוריטני
של שלהי המאה ה-19. פלובר נולד בחבל נורמנדי , מרבית חייו היה צמוד לאמו והציף את ידידיו, מוציאי לאור ומערכות עיתונים
במאות מכתבים שהזינו כמעט בלי להתאמץ את כותבי הביאוגרפיה שלו.
לפני שכתב את "מאדאם בובארי " הוא ניסה לכתוב ספר או שניים שהתקבלו בקרירות בקרב הסופרים והקוראים של זמנו.
"מאדאם בובארי" נולדה ביסורים רבים של התבלטויות , מחיקות ושינויים לאין סוף .בישראל הספר תורגם ב-1932 ע"י
דבורה ברון ובעצם חוץ מתלמידי גימנסיה כמעט ונשכח על המדפים. כיום אפשר להתבשם בו עם תרגום עדכני של אירית עקרבי בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
עיקרו של הספר מעביר אותנו דרך מסננת של חיים קרתניים, שבלונים של רופא כפרי , שארל, הרחק מפריס הנושא את אמה צעירה יפיפיה,שאחרי תקופה קצרה מוצאת עצמה משועממת בין כתלי בית שמנסה להפיח בו חיים ע"י פריטים כוילונות,שטיחים ורהיטים.
ה"רומנים למשרתות" של אותה תקופה פוקחות את עיניה והיא חולמת על גברים במגפי לכה, לוסטות ברוקט ושפמים שחורים.
מהר מאוד היא מוצאת בסביבתה מושא לאהבה, פקידון צעיר ממנה ופלובר נותן לנו רק ברמזים את שיא ההתמזגות של השניים
המביאים אותה לידי "חטא " הראשון שאחרים עוד יבואו בעקבותיו. הבא בתור הוא רודולף ,בעל אחוזה,טרזן, משדרג את הרגשות שלה לשיאים חדשים:היציאות בלילה דרך השדות לעבר טירתו, המכתבים, הפגישות החטופות, הרצון לברוח אתו ובעקבות כל אלה, האכזבה העצומה המפילה אותה למשכב עם סימפטומים משונים שבעלה הרופא ועוד מומחים עומדים מיואשים לנוכח התופעה. אחרי שהיא חוזרת לאיתנה,,היא נפגשת שוב במקרה עם הפקידון, ושוב האקסטזה של תענוגות האהבה שולטים
בה כשהפעם היא גולשת לרמאויות וזיופי חתימה של בעלה, הכספים מתגלגלים וצוברים תאוצה עד לכדי כינוס נכסים
ומכירה פומבית של תכולת הבית, בצר לה היא מתחננת בפני מאהביה שיעזרו לה בהלואות, השבר מגיע עד לתוצאה הסופית
הבלתי נמנעת, בליעת ארסן, המביא למותה ביסורים נוראיים.
סוף דבר ששארל הבעל אף הוא נפטר ובתם הקטנה נמסרת לקרובה רחוקה שמוסרת אותה כעובדת במטויה.
פלובר בספר נועז לתקופתו הוא, מיטיב לתאר את כל קשת הרגשות וההשתוקקויות של אשה צעירה בלתי מסופקת שאינה יכולה
לקבל את העובדה שהיא חפץ הכלוא בכלוב.
"מאדאם בובארי" אם כך הופך להיות בעל כורחו "רומן למשרתות" מסוג ספרותי משובח.