מס' צפיות - 1784
דירוג ממוצע -
האם לכותב רומנים מותר הכול?
לדמותה של גיבורת הרומן של הסופר הצרפתי אריק ריינהרט יש כפילה בחיים האמיתיים, שמרגישה נבגדת לאחר, שלדבריה, הסופר לא רק שבנה את גיבורת "אהבה ויערות" שלו על פי סיפור חייה, בלי לשנות הרבה, אלא שכלל גם קטעים שלמים מחיבור וממיילים ששלחה לו. התביעה נגד ריינהרט על הפרת פרטיות וזכויות יוצרים מחדדת את שאלת גבולות חופש היצירה.
מאת: אורנה ליברמן 07/06/15 (12:45)

אריק ריינהרט בן החמישים הוא כיום אחד מכותבי הרומנים המצליחים, הבולטים והמתוקשרים ביותר בצרפת. הכול כבר נאמר ונכתב על הרומן האחרון שלו, השישי במספר, "אהבה ויערות", שיצא לאור בשנת 2014, בהוצאת הספרים היוקרתית גלימר. שש מאות רומנים התפרסמו בצרפת בתחילת העונה הספרותית  של שנה זו ומביניהם זכה זה של ריינהרט לפרסים רבים, תהילה והצלחה מסחרית. "אהבה ויערות" הוא רב מכר: למעלה ממאה אלף עותקים נמכרו.

 

זה עתה הפכתי את הדף האחרון ב-366 עמודיו ואני עדיין מסוחררת. האם לפנינו מאדאם בובארי פוסט פוסט מודרני? הבחור מוכשר, ללא ספק, יודע לנוע בוירטואוזיות מסגנון לסגנון, מעניין לעניין. בחלק זה משפטים ארוכים, מפותלים, מליציים, מגולפים, מסולסלים ומגונדרים, כמו יצאו מנפשה של הגיבורה המעודנת והאידיאליסטית, שהקדישה את עבודת המסטר שלה לוילייה דה ליל אדם, סופר סימבוליסטי-דקדנטי מסוף המאה ה-19. בחלק אחר הם פתאום תמציתיים, ענייניים, מדוייקים וקולעניים או מחקים את הדיבור היומיומי בגלמיותו, בפוגענותו ובאלימותו. פער הסגנונות נוצר מן הסתם כדי לשקף את אי יכולתה של הגיבורה השברירית להסתגל לעולמנו ואחד דינה - להיעלם ממנו טרם זמנה. כמו אמה בובארי, שרמזים המקשרים בינה לבין גיבורת הספר הזה, מפוזרים בו למכביר.

 

כוח המצאה טמון גם בשם שריינהרט מכנה בו את גיבורתו הטרגית, בנדיקט אומברדן, שילוב אוקסימורוני של ברכה (המרומזת בשם הפרטי) וקללה (המרומזת בשם המשפחה). אומברדן, שם המשפחה, מהווה גם רמז, על דרך ההיפוך, לבעלה של אמה בובארי, שארל, שהניתוח הכושל שביצע בסייס איפוליט כדי לתקן את עיוות רגלו הקלוטה נשאר חרוט בהיסטוריה של הספרות. נמק פשט ברגלו של איפוליט, בעקבות הניתוח, ודן אותה לכריתה. לואי אומברדן, 1871-1956, לעומת זאת, היה אנטומיסט ומנתח פריזאי מצליח, בין היתר גם מומחה לכירורגיה אורתופדית, שנשאר כדמות נערצה בהיסטוריה של הרפואה. ואריק ריינהרט,  שמעוניין מאוד מן הסתם להישאר בזיכרון כגוסטב פלובר של המאה העשרים ואחת, בונה את תהילתו, שלב אחר שלב.

 

אלה אכן לא התחבולות היחידות באמתחתו של הסופר השאפתן, הצמא לחירות בלתי מוגבלת של מספר יודע כול וכל יכול. באמצע הספר הוא מביא פתאום סיפור קצר של וילייה דה ליל אדם, ולקראת סופו, הוא, ריינהרט, קורא לגיבורת הסיפור של דה ליל אדם, חסרת השם במקור, בנדיקט אומברדן, שתי פעמים.

 

כל התחבולות, תהיינה אשר תהיינה, נועדו לשטוח פרשה מורכבת, הדנה ברצח אופי ואף יותר מכך של אישה בת 36, מוסמכת לספרות, מורה בתיכון בעיר מץ בצרפת, אם לשני ילדים, בידי בעל אכול רגשי נחיתות, משפילן ומטרידן, באופן שרק הוא, אריק ריינהרט, סופר נרקיסיסטי, ללא ספק, המביט בהשתקפותו כשהוא כותב, אבל גם משכיל ומתוחכם כשד, היה יכול לשטוח . במרוצת הרומן הקורא מגלה שאלה כבר הנישואים הלא מוצלחים השניים של הגיבורה. נישואי הבזק הראשונים היו שונים מאוד מהנוכחיים אבל לא פחות מאלפים, מהממים כמכת פטיש. אריק ריינהרט מוביל בלי הרף את הקורא למקומות שהוא לא ציפה כלל להגיע אליהם: אתר ההיכרויות מיטיק, התעלסויות מפורטות  עם סוחר עתיקות נלבב אחרי שיעור בקליעה למטרה בחץ וקשת וטיול ביער, ניחוחותיה של הספרות הסימבוליסטית-פנטסטית של המאה ה-19 בצורת נובלה של אחד ממייצגיה, וילייה דה ליל אדם, המצוטטת במלואה (!) בגוף הרומן, בלי שום אתרעה, בלי לתת את מקורה (לרגע היה נדמה לי שהיא נולדה תחת עטו של אריק ריינהרט), נסיון התאבדות, בית חולים פסיכיאטרי, סרטן סופני, וזוהי אינה אלא רשימה חלקית בלבד.

 

הכול כבר נאמר ונכתב על הרומן המדובר, אמרנו? לא, מסתבר שלא. ועל תוספת פרסום זו היה אריק ריינהרט בהחלט מוותר. כמו שמגלה מאמר בעיתון הצרפתי לֶ'קספרס מה-23 למרץ, 2015, נגד ההוצאה הוגשה תלונה המאשימה את הסופר בשני סעיפים: פגיעה בזכות לפרטיות וגניבה ספרותית.

 

בתחילת הרומן מתאר ריינהרט שתי פגישות עם המעריצה, בנדיקט אומברדן, שהתלהבה מכותרו הרביעי, "סינדרלה", בבית הקפה החביב עליו, קפה לה נמור,  בפתח גני הפאלֶה רואייל (הארמון המלכותי) בפריז. בבית הקפה התוודתה בפניו המעריצה על בעיותיה עם בעלה. הרומן "אהבה ויערות" הוא סיפור חייה.

 

ברומן "אהבה ויערות" מציג מחבר הספר את עצמו בשמו האמתי, כמו שעשה ברומן קודם שלו "סינדרלה" שבו מככבים ארבעה גיבורים שאחד מהם הוא סופר הנקרא אריק ריינהרט. אלא שברומן הנוכחי הוא מצטט ממכתבים ששלחה לו המעריצה בנדיקט בעקבות ההתפעמות שעוררה בה קריאת "סינדרלה".  אחרי ניתוח מעמיק של משמעות תחבולת ארבעת הגיבורים, ששלושה מהם מהווים את גלגוליו של הרביעי, סופר הנקרא אריק ריינהרט, בנדיקט אומברדן מביעה את עמדתה בנוגע לנוכחות הסופר ברומן. גם כשקראה את השם "אריק ריינהרט", כתבה, לא חשבה לרגע שזהו אדם אמתי. אריק ריינהרט, כמו שלושת גיבורי הרומן האחרים, לא היה עבורה אלא דמות בדיונית בלבד. אף לרגע לא עלה בדעתה שהסופר שאב השראה מחייו, שאריק ריינהרט הוא אריק ריינהרט. הכול בדייה וכאן טמון היופי - להמציא חיים הנראים כמציאות ולובשים צורה של ספר, חפץ ממשי שניתן לאחוז בו בידיים. מכאן והלאה, כתבה בנדיקט אומברדן לאריק ריינהרט, היא עצמה, כמו גיבורי ספרו, תמציא את חייה, יום אחרי יום.  זהו המסר שלמדה מהרומן, שהגיע אליה בזמן הנכון בחייה. אחרי שסיימה את קריאת "סינדרלה" רווח לה, כמו התפייסה עם הגלגולים השונים והנוגדים באישיותה. והסופר המסוקרן הציע לקוראתו להיפגש אתו, כשתזדמן לפריז. אחרי תיאור שתי פגישות עם בנדיקט אומברדן, בתחילת הרומן, מתפרש בפרטי פרטים סיפור חייה עד למותה, בסופו.

 

לדמותה של גיבורת הרומן, זו שריינהרט קורא לה בנדיקט אומברדן,  ש"המית" מסרטן בסוף הספר, נראה שיש כפילה בחיים האמיתיים, בריאה ושלמה, יבורך האל. כפילה זו שהודתה מעומק לבה לריינהרט על כתיבת "סינדרלה" המיטיב, שעליו המליץ לה מוכר בחנות ספרים, מרגישה נסערת ונבגדת לאחר פרסום "אהבה ויערות". "בנדיקט אומברדן" בשר ודם זו, המעדיפה לשמור על עילום שם, שכרה את שירותיה של עורכת דין שתובעת בשמה את הוצאת גלימר. "בנדיקט אומברדן" שבחיים האמתיים, כמו ברומן, היא מוסמכת לספרות ומורה בתיכון (ברומן – בעיר מץ, במציאות – בעיר קטנה בדרום צרפת), בתחילת שנות הארבעים שלה, קראה את הרומן הרביעי של אריק ריינהרט, "סינדרלה", שיצא בשנת 2007 והתלהבה כל כך עד שכתבה לו מייל הערצה לאתר ההוצאה. מהון להון ריינהרט הציע לה להיפגש אתו, כשתזדמן לפריז. הפגישה הראשונה התקיימה ב-2008 בקפה לה נמור. לאחריה התקיימו  שתי פגישות נוספות, בבית קפה אחר, באזור מונמרטר, שהיו מלוות בתכתובת מיילים. מפעם לפעם ריינהרט היה מתקשר למעריצתו טלפונית כשהמוזה הייתה נוטשת אותו והיא נהגה לעודד אותו, כדבריה, ולשלוח לו מסרונים מחזקים.

 

המכונה "בנדיקט אומברדן" סיפרה לאריק שהתחילה לכתוב חיבור על יחסיה עם בעלה והסופר גילה במלאכה זו עניין רב עודד אותה להמשיך, להתמיד ולהביאה לכלל סיום. ליום הולדתו של אריק ריינהרט, באפריל 2009, "בנדיקט אומברדן" שלחה לו את החיבור המוגמר, בן 44 עמודים, כמתנה. החיבור, הנקרא "הרציף", מספר על בגידתה בבעלה, על נסיון התאבדות שלמרבית המזל לא הצליח, על שהותה בבית חולים פסיכיאטרי,  על ההשלמה, על החזרה לחיים השגרתיים לצד בעלה וילדיה. אריק אישר את קבלת החיבור במסרון, חקר אם בעלה לא השמיד אותו, ולאחר מכן יחסיהם התרופפו עד לניתוקם.

 

לאחר כל האירועים הדרמטיים בחייה, שאליהם נוספה פטירתו הפתאומית של אחיה הצעיר, "בנדיקט אומברדן", לדבריה, התאוששה, חזרה למסלול חייה הרגילים וכל רצונה היה להמשיך בו. אך לפתע הסב בעלה את תשומת לבה לאתר הוצאת גלימר שבישר את יציאתו לאור הממשמשת ובאה של רומן חדש של אריק ריינהרט, "אהבה ויערות", שעלילתו כמו נלקחה מסיפור חייו של הזוג. "בנדיקט אומברדן" פנתה בבקשת הסברים לסופר עצמו אך זה הרגיע אותה באמרו שאמנם קיבל השראה מפגישותיהם בשליש הראשון של הרומן  אך דמות הגיבורה בספר מבוססת על תרכובת של כמה וכמה נשים. מלבד זאת, באמנות צרופה, עסקינן, בספרות, וזהו ספרו הטוב ביותר, אמר.

לאור הסבריו של הסופר, אפשר להבין ש"בנדיקט אומברדן" התחלחלה כשנוכחה לדעת שאריק ריינהרט מקדם את ספרו בתקשורת, בטלוויזיה ובתחנות הרדיו, בסלון הספר ואף בכיתות תלמידי בתי ספר בהצהירו שכל מה שכתב ברומן – אמתי ולקוח מהחיים.

 

הנקראת "בנדיקט אומברדן" סרבה לעיין בספר, אך בסופו של דבר, לאחר שבני משפחה וחברים הסבו גם הם את תשומת לבה לדמיון הבולט בינה לבין גיבורת הרומן, פצחה בקריאתו, הגיעה עד למקום שבו מצאה את עצמה "מתה מסרטן" ואז הזדעזעה קשות והחליטה לתבוע את הסופר למשפט.

 

לטענת "בנדיקט אומברדן", ריינהרט חשף אותה ואת בעלה ללא ידיעתה וללא הסכמתה והציגם באופן מבזה ומשפיל תוך שהשתמש בוידוייה הארוכים בפניו בפגישותיהם בבתי הקפה בפריז (בפגישה הראשונה דיבר בעיקר ריינהרט על עצמו וייסורי כתיבתו, בפגישה השנייה דיברה בעיקר "בנדיקט אומברדן" וזאת במשך ארבע שעות תמימות). בנוסף, ציטט ריינהרט לתוך ספרו, ככתבם וכלשונם, קטעים שלמים הן מחיבורה "הרציף" והן מהמיילים הארוכים ששיגרה לו - פגיעה בזכות לפרטיות וגניבה ספרותית.

 

אריק ריינהרט כופר באשמה מכול וכול ומתחפר בהדרת כבודו, שומר בינתיים על זכות שתיקה, אך כשיגיע הזמן, יגן על עצמו בבית המשפט. הבחור מוכשר, אמרנו, אך האם שמר על אמות מוסר לא כתובות בנכסו לעצמו, כערפד, את מה שנמסר לו, ביודעו שבת שיחו השברירית איננה מעוניינת להיחשף? אם יתבררו הדברים הנטענים נגדו כאמת, האם לא עט על טרפו כשני בעליה של הקרבן התמים? הרי שבערמומיות של נחש נראה שדחף את "בנדיקט אומברדן" להשלים את חיבורה "הרציף"  ולשלוח לו אותו, כפרי בשל. אך האם אין זו זכותו? מה בעניין חירות הביטוי של כותב הרומנים  העלולה להירמס בעקבות תלונות כגון אלה? שלא לדבר גם על תופעת ההטרדה ההרסנית שהספר מתעד וחוקר בפירוט ודיוק רב ועשוי לפיכך לחדד את המודעות אליה ולשמש כעזר למטפלים.

 

דילמה סבוכה שבית המשפט הצרפתי ייאלץ להכריע בה בקרוב.

 

ד"ר אורנה ליברמן היא חוקרת ספרות, מיתוסים ותנ"ך ומנהלת הבלוג: "לשון המקרא – אור חדש על שפה עתיקה". ספרה "שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה", יצא לאור בהוצאת סלע ספרים, ובמהדורה אלקטרונית באתרים "מנדלי מוכר ספרים ברשת" ו-"עברית".

 

 

 

 

הכותבת היא הכותבת היא בעלת דוקטורט בספרות צרפתית, מלמדת עברית ישראלית באולפן צרפתי וכותבת על עברית תנ"כית. פרסמה ספר על לשון המקרא: אורנה ליברמן, שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, הוצאת סלע ספרים, 2013

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר