אלימלך רם היה עיתונאי מעורך אשר הפגין יושרה,אמינות והקפידש על ערכים שעיתונאים לא מקפידים עליהם היום.
בשבוע שעבר,התבשרנו בין-השאר על מותו של הקריין ואיש רשות-השידור אלימלך רם.
הוא היה עיתונאי מעורך אשר הפגין יושרה,אמינות והקפידש על ערכים שעיתונאים לא מקפידים עליהם היום.
ביוגרפיה
אלימלך רם נולד בתאריך ה-12 בפברואר 1929 בתל-אביב.
הוא למד בבית-הספר היסודי "תל נורדוי",ובגימנסיה "שלווה".
הוא מעיד על עצמו שלא היה תלמיד טוב כל-כך ,וכן, העדיף את חוף-הים על פני ספסל הלימודים.
כמוכן, אהב רם את חיי הבוהמה והרבה לשבת בקפה "כסית" היוקרתי.
הוא החל לעבוד כשליח בגיל צעיר ,וכן, הוא היה חבר בארגון "ההגנה".
עם פרוץ מלחמת השחרור התגייס רם לחטיבת הנגב של הפלמ"ח ושירת בגדוד השביעי כסמל קשר.
בניגוד לאי-הצטיינותו בלימודים כאן גילה רם מנהיגות ואומץ בשדה-הקרב.
הוא היה נשוי לציפורה , ולבני-הזוג שני בנים: פרופסור חגי רם מרצה בחוג למזרח-התיכון מאוניברסיטת בן-גוריון, ופרופסור צבי רם המשמש כרופא בבית-החולים "סורוקה" בבאר-שבע.
אלימלך רם הלך לעולמו בגיל 85 בתאריך ה-26 בינואר 2015 .
הוא נקבר בבית-העלמין שבקריית שאול שבתל-אביב.
קריירה מקצועית
בצעירותו חלם רם להיות שחקן תיאטרון.
את חלומו הגשים עם שחרורו מהצבא בשנת 1949 עת התקבל לתיאטרון הקמארי.
בשנת 1952 הצטרף רם ל"קול ישראל" בתור קריין,עורך חדשות,ותחקירן.
עם פרוץ מבצע סיני בשנת 1956 שימש רם ככתב צבאי.
בתחילת שנות השישים שימש רם קריין של "יומני גבע" אשר שודרו לפני תחילת הסרטים בקולנוע .
במקביל שימש רם גם ככתב, מנהל מחלקת החדשות ,ועורך חדשות בקול ישראל.
רם ערך והגיש את תכנית הילדים הראשונה ששודרה ברדיו "תיבת נח".
בשנת 1971 יצא רם לשליחות בוושינגטון מטעם הסוכנות היהודית בה ניסה לשכנע יהודים ללעלות למדינת-ישראל.
עם שובו מהשליחות בשנת 1974 הצטרף רם אל הטלוויזיה הישראלית בה שימש ככתב מדיני ,פוליטי, ועורך מהדורת מבט"בדסק החדשות.
בשנת 1982 שב רם לוושינגטון הפעם בתור שליח רשות השידור (בה שהה במשך ארבע שנים).
בשנת 1986 שב רם לישראל ושימש כמנהל חטיבת החדשות של רשות השידור.
בשנת 1994 פרש רם מניהול חברת החדשות ברשות-השידור אך נשאר כתב הסקר את פעילות הכנסת.
בשנת 1996 הצטרף רם למשרד השתדלנות "פוליסי" בו שימש כסגן-נשיא החברה.
בשנת 2011 יצא ספרו האוטוביוגרפי של אלימלך רם "בקול גדול" בו הוא מתאר סיפורים מאחורי הקלעים של ילדותו בתל-אביב ושל הקריירה ארוכת השנים בתקשורת.
למשל, רם מספר שכאשר ראיין את שר החוץ הסורי פארוק א' שרע הוא ידע לרוא את שפת הגוף שלו שהייתה מאוד לחוצה.
כמוכן, מספר רם ששאף להיות מוסיקאי, אך חלום זה לא הוגשם.