על סדנת האמן המצומצמת של תלמידי בית ספר סם שפיגל לקולנוע עם הבמאי טוד סולונדז בסינמטק ירושלים.
היום התחיל באולם הקטן בסינמטק ירושלים, סדנת אמן מצומצמת של תלמידי בית ספר סם שפיגל לקולנוע עם טוד סולונדז הבמאי. על הבמה ישבו יאיר לב שהנחה, אחד ממוריי ויוצר דוקומנטרי, ומר סולונדז, שנראה כמו "נרד". נמוכציק, עם משקפיים ענקיות ופרצוף של בוק שתקוע יותר מדי מאחורי מחשב ושבטח חטף הרבה כאפות בילדותו.
בכל אופן, סולונדז קצת מלמל באמריקנית הניו ג'רזית שלו. אני בכלל לא ידעתי שהוא יהודי, ומסתבר שפעם אפילו חלם להיות רב. הוא דיבר על ייצוג היהודים בסרטיו- פשוט כי משמה הוא בא.
בהתחלה בסדנת האמן המצומצמת לתלמידי בית הספר, הוא הראה את סרט הגמר שלו כסטודנט ב- N.Y.U. סרט על ילד צעיר בחיפושיו אחרי הבייביסיטר הנכונה. סרט נחמד, אבל בשלב מסוים כמעט לפני סוף הסרט הייתה איזו תקלה והמקרן נכבה. הקהל, תלמידי קולנוע ממושמעים, ישר פרץ לפי האות במחיאות כפיים סוערות. סולונדז ממקומו מלמל במבוכה שזה בכלל לא הסוף... אחרי זה שטח בפנינו את אמונתו הגדולה בתסריט טוב, כזה שכתוב בצורת 3 מערכות והוא מהווה 95 אחוזים מהסרט, ולכן זה שבסוף המערכה השנייה מחאנו כפיים לא היה ברור לו.
סולונדז אמר שהפדופיליה הרבה בסרטיו היא בכלל מטאפורה. אבל אני לא הייתי מתפלאת עם יש לו בשירותים מגזיני פורנו של ילדים מתחת לגיל עשר, ושהוא נהנה להשתעשע איתם בשעות הפנאי.
אני חיייבת לציין שבניגוד לדיויד לינץ שאכזב אותי בזמנו המרחק בין הגבר האמריקני המדיטטיבי והלא מוזר במיוחד, לבין סרטיו ההזויים והמתוחכמים, כאן דמות ה"ווירדו" אמנם הפתיעה ולא התאימה לסרטיו הפרובוקטיביים והגסים אבל היה בה איזה סיי. סרטיו כידוע, הם חסרי חמלה, מאד פרובוקטיביים, ולעיתים גם מביכים לצפייה.
יש לי עוד השוואה לגבי היוצרים האלו- שניהם אוהבים להיכנס באימ-אימא של תרבות הפרברים הצבועה והאמריקאית, והשוואה נוספת היא ששניהם יוצרים די בשוליים של המיינסטרים ומייצגים משהו שבבית ספר סם שפיגל הקלאסי לא ממש מעודדים. לכן הבחירה בשניהם הייתה לי די תמוהה