מס' צפיות - 2508
דירוג ממוצע -
1237שבע-רענן פז-צוותא
מוסר וחיילים
מאת: elybikoret 05/04/14 (17:43)
 
המחזה "שבע" שכתב רענון פז וביים אלעד שרעבי מתחיל כקומדיה המפגישה במקרה שני ישראלים בסקוטלנד ולאט אך בבטחון מתפתח המחזה על ישראלי העוזר לישראלי שני בחו"ל "כי אם לא נעזור איש לרעהו מי יעזור לנו".המחזה מסתיים כדרמה המגלה סוד של ישראלי בשם שלמי. הוא נמצא בסקוטלנד לא מפני שרצה לחיות שם אלא מפני שברח מהארץ רדוף על ידי מצפונו שאינו נותן לו מנוח. הוא פעל כפי שפעל במסגרת תפקידו כחייל בצה"ל כדי להגן על עצמו ,על חייו ומולדתו.
 
יתכן ומעשהו אינו מוסרי אך בעת מלחמה חייך קודמים לחיי הצד שכנגד גם כאשר הצד שכנגד לא התכון ברגע זה להרע לך. העבר ,לטוב או לרע, רודף אותנו ואינו נותן לשכוח אותו.
חיילי צה"ל מגינים על המולדת ונתקלים באוייב שאינו מתחשב בחיי חפים מפשע .
אין מלחמה מוסרית. אתה נתון בלחץ,בסכנה,במצבים שאתה חייב להחליט בשניה ואין לאיש זכות לבוא בטענות ,אם לפעמים אתה במצבים כאלו פועל בצורה שיכולה להראות לא נכונה בעיני אלו שלא היו נוכחים במצב המסויים או יפי הנפש.
הטראומה ממעשה כזה נשארת לתקופה ארוכה ואין אפשרות לברוח ממנה.
 
פז כתב את המחזה לאחר ששהה בסקוטלנד זמן רב והכיר את ההווי המקומי.
המחזה מספר על ישראלי -שלמי היורד מהארץ כדי למכור מוצרי קוסמטיקה של ים המלח. הוא פוגש במקרה ישראלי אחר שנזרק מדירתו ומזמינו אליו הביתה.תוך כדי משחקים ושתיית אלכוהול מתגלה סודו של שלמי שגרם לו לעזוב את הארץ ולברוח ממנה.
 
המחזה כתוב בצורה מרתקת, מותחת ומכניסה אותך לאוירה בדרך מיוחדת כאשר הקומדיה בתחילתו הופכת לדרמה בסופו, בקלילות רבה המלווה במעשים מבדרים.
הבימוי מצויין, קיצבי ביותר, ממוקד, שומר על המתח .השיא הנו לקראת הסוף כאשר הרעיון המרכזי מסופר ללא סטיות מיותרות ,ללא הרפית המתח עד סופו.
 
משחקם של שני השחקנים מעולה.
איתי שור ששלמי פגש במקרה  שובב, בדרן, מלא מרץ, חובב ספורט, ילדותי בהתחלה. הוא מלא תחכום בהמשך ויודע לדובב אנשים, לגלות את סודם. בעוד שלמי-עודד מנסטר רציני, מיוסר וסודו הכמוס מתגלה רק בהשפעת המשקה.
עודד מתחיל את ההצגה בדברו אנגלית. מתנהג כאנגלי, הופך לידידותי ביותר כלפי הישראלי ורגשן ודרמטי עם התגלות סודו.
 
זאת הצגה טובה. מלאת רעיונות המעוררים לחשיבה רצינית שתשובתה תלויה בהשקפת העולם שלך וכנותך.
מה בעצם יש במחזה שמוגדר כמחזה דרמטי-דרמת צחוק, יש מתח ,רגשנות, טראומה שאי אפשר להשתחרר ממנה, שאלות של מוסר ביניהן חייו של מי קודמים-של החייל הנלחם להגנת המולדת או חייו של אוייב חף מפשע.
 
האם המחזאי הוא זה שחווה במציאות את המסופר בהצגה .האם זה רק משל כדי להבהיר נקודה מוסרית מסויימת הגורמת לטראומה שאי אפשר להשתחרר ממנה. אין תשובה לכך וגם זה לא חשוב.
 
עזרה בבימוי נטע טיילור ואת המוסיקה המצויינת והמתאימה ביותר לעלילה כתב ארז כהן. את התפאורה המינימליסטית הקומפקטית והיעילה ביותר להתפתחות העלילה עצבה מיכל כץ. התאורה עיצב ביעילות גיא גלילי.
כל אלו החל במחזאי טיפלו במחזה ברגישות רבה.
 
זאת הצגה מענינת ,רצינית והמוגשת הן כבידור והן כדרמה.הצגה חזקה מאוד, מסעירה המעוררת לחשיבה רצינית ביותר.
זאת הצגה שקל להתחבר אליה כי כל מי ששירת ביחידה קרבית לבטח נתקל לפחות פעם במצב בו חייב היה להחליט החלטות גורליות תוך שניה.
 
 
המחזה הוצג לראשונה  בפסטיבל צו קריאה בצוותא 2012 וכעת מוצג בצוותא בהפקה בימתית. ההצגה הבאה שלו תיהיה ב21.5.14
 
לראות או לא לראות: הצגה מומלצת ביותר הן בגלל הנושא, הן בגלל המשחק והן בגלל השאלות שהיא מעוררת .
 

הכותב הוא הבלוג יעסוק בביקורת שלי ורשמים אישיים שלי של הצגות תיאטרון מופעים אופרה בלט קונצרט וכו הכל קשור למוצג על בימותינו כאמור הכל רשמים אישים בלבד אשמח לקבל רשמים של אחרים

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר