ההרגשה שעלתה בי לאחר צפייה במהדורת שישי האחרונה, ב-"אולפן שישי" עם יאיר לפיד (ערוץ 2, 14.3.2008) היא כי היא קיבלה מאפיינים בורגנים וכי היא סופר שמרנית - היא מבקשת להרגיע את הצופים, כי הדברים בסופו של דבר יסתדרו. תהיו בטוחים, רק תהיו אופטימיים.
מאת: מתן אהרוני
ההרגשה שעלתה בי לאחר צפייה במהדורת שישי האחרונה, ב-"אופן שישי" עם יאיר לפיד (ערוץ 2, 14.3.2008) היא כי היא קיבלה מאפיינים בורגנים וכי היא סופר שמרנית - היא מבקשת להרגיע את הצופים, כי הדברים בסופו של דבר יסתדרו. תהיו בטוחים, רק תהיו אופטימיים. הבעיה היא כי שני המוטיבים יחדיו עלולים ליצור צופים מסוממים, שירגישו טוב להיות פסיביים שיחשבו כי בסופו של דבר הכל יסתדר בחיים, אז אין מה להיות אקטיביים וביקורתיים, אלא הדברים ייעשו מעצמם. אפשר לשבת מול הטלוויזיה ולהתמוגג מאיך אנו מיוצגים.
כולנו בורגנים טובים
נדמה כי המהדורה של יום שישי, "אולפן שישי" מבקשת להציג נושאים ורעיונות צרכניים, כלכליים-קפיטליסטים גלובליים, שגורמים לתחושה כי כולנו בורגנים טובים, כי סביב המדורה כעת יושבים אנשים עמידים, אנשי "המעמד הבינוני", שלהם טופחים על השכם ואותם מרגיעים כי כולם בסוף יצאו עשירים, מרוצים ומאושרים.
אם לפני זמן לא מה שהיינו נחשפים אליו במהדורות שישי עם אהרון ברנע הוא לתמונות פפראצ'י של פוליטיקאים ובעיקר של אנשים מאוד עשירים ומשפיעים, בפינה שנקראה "מציצים", שהייתה פשוט פפראצ'י מציצני, צהוב וממוסד, נראה כי המהדורה עם יאיר לפיד באה לומר לנו שאנו כבר לא צריכים רק להתבונן ולהתפוגג מהעשירים והבורגנים המכובדים, שהפכו לכוכבים החדשים של התרבות הישראלית, אלא אנו כעת מהווים חלק מהם: אנו נתעסק עם ענייניים כלכליים, נציג כיצד כל אחד יכול להיות פילנתרופ לא פחות מהעשירים במדינה וכיצד ישנם לא מעט אנשים "פשוטים" שמצליחים ומגשימים את החלום, שנמצאים בתחילה או באמצע הדרך להיות עשירים ומצליחים.
כך היה בתוכנית של השבוע, ששודרה ב- 14.3.2008.בתוכנית הייתה לי התחושה כי ארבע הכתבות במהדורה, על המחיר של גידול ילדים על בניון הקטן, רם בן נעים, על צניחת הדולר ועל גסיסתה של מרצ, גורמות לנו, הצופים, להרגיש כי אנו חלק מקהילה גדולה, ענקית, שמכילה למעשה את כל האוכלוסייה הישראלית: קהילה של בורגנים, שרק חושבים במונחים כספיים ומכמתים כל מיני דברים, כמו את המחיר של גידול ילדים. עוד הרגשתי כי אנו עסוקים כל הזמן רק בלחפש השקעות בזמן ירידת הדולרים. ואם אנו עדיין לא מרגישים בורגנים, הרי עוד רגע החלום להיות עשירים ומצליחים גם יגיח בפתח - בעזרת הילדים, כי הגשמת חלומות היא לא דבר בדיוני, אלא גם בעיירות הפיתוח יש אפשרות להיות מצליחים, כל אחד בתחום "המתאים" לו - ובדימונה זה כדורגל, כמו יוסי בניון שהוזכר כמה פעמים בכתבה על "היורש" הצעיר שלו, רם בן נעים, ילד בן תשע שסומן כמרדונה קטן.
בכתבה על מחירו של גידול ילדים הייתה התחושה כי כמו כל בורגני טוב/קפיטליסט מוצלח עליך לכמת כל דבר שסביבך. אז בכתבתו של יאיר לפיד הוא עשה זאת: הוא כימת כמה עולה לגדל ילד עד גיל שמונה עשרה אצל "משפחה ישראלית ממוצעת", שהיא המשפחה הבורגנית - "עשירון חמישי", כך זה נקרא בלשון נקייה. ממנה עולה כי כולנו דומים. כולנו שווים, כולנו קפיטליסטים טובים, שקונים וקונים וקונים עבור הילדים, שגדלים בבית שבו כמעט הכל ניתן לילדים. ולסקרנים, יעלה לישראלי הבורגני הממוצע, כולנו, לילד אחד 660 אלף שקלים.
ואם לא השתכנענו כי אנו נמנים עם הציבור הבורגני, אם אנו חיים בעיירת פיתוח, שרק לפני כמה ימים דווח שהצטרפו למעגל המובטלים עוד מאת עובדי טקסטיל, הכתבה על בניון הקטן, רם בן נעים, בן ה- 9 בעל "עתיד מובטח" תשכנע אותנו כי זה מייד בפתח.
רם גר בדימונה והוא כדורגלן מוצלח, הבטחה שתביא להצלחה. וכדברי הכתבה הוא אמור "להימכר לקבוצת כדורגל ספרדית וכך כולם יהיו מרוצים" - המטרה שמייד מגיחה היא להיות עשיר ומוצלח כמו בניון, שהגשים את החלום של בני העיירות.
כמובן שהפאנל על הידרדרות הדולר מייצרת שוב קהילה שבה כולנו חברים, כי זה כמובן משפיע על כל הישראלים, אז אנו מצווים לשבת ולחשוב שוב על הכספים, על כיצד משקיעים, מה עושים עם 1000 דולר פנויים או יותר טוב, על פי יאיר לפיד, ששאל בלי בושה "אם מכרתי דירה ב- 300 אלף דולרים, שהפכו פנויים", כאילו זה מייצג את כלל הישראלים.
גם "פולגת" הוזכרה לרגע - לא על הפועלים המובטלים, אלא על האסטרטגיות של אנשי העסקים שקנו את פולגת ולא הצליחו בהשקעה הנוכחית. גם על פוליטיקה דיברו, בהקשר הכלכלי כמובן: על ביזבוזים דיברו - על ביבי שמבזבז בטיסות ופינוקים.
גם בכתבה על נפילתה או גסיסתה של מפלגת מרצ עלתה בי התחושה, והיא גם הוצגה בפירוש בכתבה, כי הבורגנות כבר אינה מהווה רק שמאלנים מצביעי מרצ, אלא כל העם הפך להיות כולו בורגני, ולכן מרצ כבר לא מהווה מפלגה רלוונטית, שבה רוב החברים הם אנשים בני המעמד הבינוני העמידים.
אם בעבר הייתה מין חלוקה לא פורמאלית שייחסה לבורגנות את השייכות למפלגות השמאל ובמיוחד למרצ, והימין יוחס להמון "העממי", לפועלים, כעת הוצג בכתבה כי נשברה הדיכוטומיה וכי התחושה היא כי העם כולו הפך להיות בורגני, מהמעמד בינוני. לכן, אין עוד רלוונטיות למפלגה שמאלנית שמזוהה עם הבורגנים, אלא אם כל העם הוא כזה, אז מותר כבר לסתות מהמקובל, שהבורגנים ירגישו חובה להצביע לשמאל (הפוליטי).
רק תירגעו, יש מי שעושים את העבודה עבור האחרים
הכתבות הנוספות ב-"אולפן שישי", על המטוסים הצבאיים החדשים שמאתרים קסאמים, והפינה על איש טוב אחד בשבוע, גורמים לנו לשבת בסלון שלנו ולהיות רגועים: הצבא עושה את העבודה וישנם אנשים טובים שמטפלים ב"מסכנים". אז לנו לא נותר הרבה מה לעשות, אלא רק להירגע: יש מי שעושה את העבודה עבורנו, הצופים.
בכתבה "עיניים בשמיים" אנו טסים מעל רצועת עזה ומקבלים הצצה כיצד הצבא מאתר טרוריסטים, חוליות, מחבלים עם משגרים ומה לא, בעזרת מטוס "הצופית", שבתוכו מיטב הטכנולוגיה המתקדמת בעולם. אנו, הצופים, מקבלים תחושה כי אנו שולטים במרחבים בלי בעיה. יודעים בדיוק מה עושים שם במקומות הכה מסוכנים הללו. אך הירגעו, גם מגן דוד ענק קורץ לנו בשדה התעופה הנטוש של דהנייה, שמרמז לכולנו כי הצבא שולט בכל. כי אנו מסוגלים להיות שם ולהשליט סדר. אז לרגע נשכח כי הקסאמים עדיין נופלים בלי הרבה בעיה בשדרות, כל עוד אנו מסתובבים עם הרגשה של בטחון בפנים.
והכתבה האחרונה, בסדרת הכתבות על אנשים טובים, הפעם הוצגה הליצנית פיצי שמתנדבת לעזור לילדים חולים או שאין להם. ממנה, כמו עם שאר הכתבות הללו בסדרה, משחררים אותנו להתחיל את השבוע עם הרגשה כי יש אנשים טובים, כי יש המון שעושים עבודת קודש עבור הנזקקים, אז נרגיש גם בנוח לחזור לחיים שלנו בלי הרבה שינויים בתחושה כי הדברים בסוף נפתרים, כי העזרה מגיעה לנזקקים, אז לא בטוח שגם אותנו צריכים...
פורסם באתר טי-וי ישראל