בית-חולים פסיכיאטרי אינו כלא אלא מקום לריפוי אנשים, לכל היותר מתן תרופות, ובמקרים מיוחדים שוקים חשמליים. רק אם בן-אדם מסוכן לעצמו ולסובבים אותו אפשר לקשור אותו - אבל עם משהו שימנע נמק או נזק אחר במקום הקשירה.

לדעתי, בית-חולים פסיכיאטרי צריך להפגין יותר עזרה נפשית - פסיכולוגית על פני קשירות ושוקים חשמליים. אולי היתה הגזמה מצד חולים מסויימים לגבי השעות הרבות, יתכן שמי שקשור בשבילו שעה זה כמו יום שלם, אך גם זה נשמע לי מוגזם לקשור אדם אם הוא מסוכן לעצמו, צריך לדבר איתו, הוא לא אויב של הרופא, ואם לרופא אין זמן לחולה - בשום שעה של היום, חייבת להיות בבתי חולים כאלה רשות לבני משפחה להיות עם החולה כפי שבקופת חולים אנו רשאים להיות עם בן משפחה בזמן הטיפול.

אם רופא רק עסוק בדיונים על החולים ואין לו זמן לשיחה עם החולה - זה פשוט שערוריה שחייבים למצוא לה פתרון מיידי, האם אין בבתי חולים כאלו פסיכולוגים או עובדים סוציאלים.