השבוע הלכתי לראות את הקומדיה הפוליטית-הרכילותית המשעשעת "הייד פארק על ההדסון" שנושאה הוא לכאורה ביקורו ערב מלה"ע ה-2 של הזוג המלכותי הבריטי בארה"ב – ביקור ראשון מסוגו אצל נשיא אמריקאי – בניסיון נואש לגייס את תמיכת ארה"ב במאבק נגד הנאצים. במהירה התברר, כי הציר המרכזי סביבו מסתובב הסרט הוא למעשה יחסיו של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט עם מאהבותיו ובעיקר עם דודניתו מדרגה שישית, דייזי סאקלי, שעל יומניה מבוססת העלילה ובקולה כביכול היא מתוארת. הנשיא המרותק לכסא גלגלים בגלל מחלת הפוליו ממנה סבל, שמטפל גברתן מעבירו על זרועותיו ממקום ישיבה אחת לאחרת, מגולם להפליא על-ידי ביל מאריי. שחקן האופי המבריק הזה סיגל לו את תנועותיו, את נוסח דיבורו ואת חיוכו, עד שלרגעים נדמה, כי אתה רואה את הנשיא רוזוולט, כפי שהוא מוכר מיומני קולנוע באותה התקופה. גם השחקנית אוליביה וויליאמס עושה עבודה מצוינת בגילום דמותה של אלינור רוזוולט הלסבית, אשר נישואיה עם הנשיא הם נשואי נוחות בלבד וכשאינה משמשת בתפקיד הגברת הראשונה, היא גרה בבית אחר עם חברותיה. עלילת הסרט מצטמצמת לאירועי 48 השעות הדרמטיות בעת ביקור הזוג המלכותי, מנקודת מבטה של דייזי (לורה ליני). משימתו של סמואל ווסט, בתפקיד ג'ורג' השישי אינה קלה. מוטל עליו להיכנס לנעליו של השחקן שגילם את אותה הדמות ב"נאום המלך" ואם כי אין ספק, כי גמגומו ומשחקו של קולין פירת' עולים על אלה של ווסט, גם שחקן זה עושה עבודה לא רעה. הסרט שם, בין היתר, ללעג את חוסר תחכומם של האמריקאים. הזוג המלכותי המנסה להבין את מנהגיהם המוזרים של הילידים, מציץ מחלונו אל הנעשה בחצר הבית – אחוזת אימו של רוזוולט, המשמשת לו מעון קיץ – על הדמויות הנכנסות ויוצאות ותוהה לגבי מהות תפקידם בחיי נשיא המעצמה הגדולה בעולם. בחדר השינה של האורחים המלכותיים, על הטפטים בצבע אדום צועק שנושאם מלחמת העצמאות האמריקאית נגד השלטון הבריטי הקולוניאלי, מתוארים החיילים הבריטים בצורה משפילה. הנשיא המסיע בעצמו את אורחיו (במכונית מיוחדת שנבנתה עבורו וניתן לשלוט בה באמצעות הידיים בלבד), נוהג ברכבו בפראות כזאת ומטלטלם עד כדי כך, שהמלכה אליזבת (אוליביה קולמן) הנבעתת לוחשת לאוזני בעלה: "אני לא נוסעת עימו יותר!" השיא הוא הפיקניק שאלינור ארגנה עבור האורחים רמי המעלה. כאשר אליזבת קוראת בתפריט, כי באירוע תוגשנה נקניקיות, היא בטוחה, כי משימת הזוג תיכשל וכי האמריקאים שונאים את הבריטים, בזים להם ועושים הכול כדי להפגין משטמה זאת. "הרי לאורחים שאתה חפץ ביוקרם, לא היית מגיש נקניקיות!" אולם רוזוולט, המזמין את המלך לשיחת גברים בחדר עבודתו, מצליח להקסימו באישיותו המלבבת. על מספר כוסות משקה, סיגריות שהם מעשנים יחדיו, שני האישים מלבנים את סוגיית ההצטרפות למלחמה העומדת לפרוץ. באוזני ג'ורג' הזועם על מגבלתו, משווה הנשיא את נכותו שלו לגמגומו של הבריטי. מבחינת הקהל האמריקאי הדמוקראטי המתייחס בחשדנות אל ההליכות האריסטוקראטיות של הבריטים, נשבר הקרח, כאשר בפיקניק – אחר הופעה מגוחכת של זמר אינדיאני – המלך אוזר אומץ ונוגס בנקניקיה. הקהל כולו פורץ במחיאות כפיים סוערות, מצלמות העיתונאים מבזיקות וחיוך רחב מתפשט על פני כולם. עוד סוד כמוס שהוסר ממנו הלוט. עתה אנו יודעים לבטח שארה"ב – שמלכתחילה נקטה בעמדה בדלנית – שינתה את דעתה והתייצבה לצד בריטניה במלה"ע ה-2, בגלל ההוט דוג שהמלך הבריטי זלל לתיאבון וביקש אפילו תוספת!