הספר " אלה הן חיי "  -  של  המחנך-המפקח  יוסף מורן מחיפה הוא מעט המכיל את המיטב . המחבר מעיד על ספרו: " כי הוא  עֵדות חַיה על אֲשר עבר עלינו, אני ושתי אחיותיי, בתקופת הילדוּת - תקופה שאמורה להיות ,בדרך כלל , כאחת התקוּפות היפוֹת בּחיי אדם אך טוּבָהּ פָּסַח עלינו ."

המחבר מספֵּר על מאבק הישׂרדוּתו כְּנער ( יליד העיר עמארה- 1929 ) ממשפחת רבנים  שֶׁנָּשׂא את שְׁמו של הרב  החָכם  יוסף חיים  זצ"ל , רבָּה הראשי של קהילת יהודי בגדאד רבתי . הנער נקלע ללא רצונו למהמוּרוֹת חיי סבל  שלא היטיבו עִמו בעודו גוזל רך בּשׁנים שלא טָעם טַעֲמָהּ של נשִׁיקַת אב או אֵם .

בן תשעה חודשים התייתּם מֵאביו ובגיל חמש שנים - מֵאמוֹ . יתום היטלטֵל  עֵם שתי אחיותיו בּיַם תכָכים סועֵר מָלֵא מזימּוֹת ומַאֲבקים קשים. ימי ילדותוֹ  בעמארה וּלאחר מכּן בּבגדאד היו ימי תּלָאָה ,קושִׁי והתלבטוּת כּשֶׁלּמעשׂה לא היה לו ולאחיותיו תומכים -  זולת סבתא קשישה. הוא נאלץ לא לסמוך על חסדי זרים אלּא על עצמו בלבד ולשַׁמּשׁ כּמפַרנֵס צעיר וכאב וָאם לאחיותיו והוא ללא אב וללא אֵם ואף על פי כן, הצליח להיאבק במכשולי החיים וייסוריהם ויכול . הוא חָתר נגד הזרם ובנחישׁוּת הגּיע אל חוף מבטחים  עם שתי אחיותיו שהצילן ממעידות יַתמוּת ותלָאָוֹת.

יוסף סיים את לימודי התיכון בהצלחה . שנות לימודיו האחרונות לקראת תעודת הבגרות עושה לאחר שׁעות  עבודות מזדמנוֹת שֶׁתּר אחריהן כּמוֹצא שלל רב . הוא ,אכן , הצליח מעל למשוער בכול עבודה ותרומתו הייתה משמעותית מבלי שצלקות העבר יעיבו על כך.

בחלק א" של הספר מספר על  ילדותו, על בגרותו,  על תקפת בית הספר ועל מעלליו המעלים חיוך רב ואהדה  על  שפִתּח מנגנוני הגנה - מעשי קונדס - כִּגמול הולֶם למצִיקָיו ולַמַּקשִׁים על חייו. ואגב כך חושֵׂף הוא לָנו חֶלק משִׁיטת החינוך והווי החיים  של הימים ההם.

בחלק ב" - מספר על רווחה, על התאוששות ועל המצב בבגדאד בשנים 1947-8 והעלייה לארץ . בסוף הספר נספחים : תעודות ותמונות.

יוסף מספר שהשתלב בתנועת החלוץ בבגדאד בד בבד עם מלוי משרת מזכיר בועד הקהילה היהודית במשרד הראשי שבראשו  עמד הרב ששון כדורי זצ"ל , משרה שהייתה ליוסף כקיום נבואת המשורר " מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון "-תהילים  קי"ג  7

פרק מיוחד וחשוב בַּסֵפר הוא עדוּת האישית של יוסף על תִּפְקוּד הרב הראשי שָׂשׂוֹן כָּדוּרִי זצ"ל בשנים 1947-8 תקפה שלפני העלייה ההמונית של יהודי בבל לארץ עת השלטונות העיראקיים התנכלו למשפחות יהודיות רבות בבגדאד  .

"...קשה לומר שהרב עשָׂה את כול המאמצים שנדרשוּ ממנו . הוא היה מבולבל וחסַר אוֹנים מפחד השלטונות והסתַּפֵּק בקַבּלַת מכתבים ופרוטוקולים והבטיח לטפֵּל בהם לאלתּר . המכתבים  הלכו ונערמוּ והיה צורך להעבירם לשגרירות ארה"ב בבגדאד כדי לעורֵר את דַעת הקהל העולמית אך מי היה מוכן להסתַּכּן ? ...והפור נָפַל עָלַי ...נאלצְתִי לעשׂוֹת זאת למרות כל הסכָּנות שהיו כרוכות בדבר ."

על קשיי קליטתו בארץ מסַפר יוסף : תחילה בפרדֵס חנה בעבודות סבָּלות ,במפעל בירה עד לשילובו בהורָאָה בּאוּם אֶל פָחם . בַּסּפר מספֵּר חוויות מעניינות מתקופָה שרבים רוצים לשכּוח ולהשכיח .

שילובו של יוסף בהוראה בקיבוץ כּפר גליקסון ולאחר מכֵּן בבָתי ספר שונים ועד לניהול בית הספר  גּאוּלָה בּחיפה , הוראה בקורסים שונים, באולפַן עקיבא ובקורסים קדם צבאיים בהוראת השפה הערבית - כול אלה הקְנוּ לו נסיון עשיר להתקדם במסלול בָּטוח אל פסגת ההצלחה עד לזכייתו בפרס החינוך מטעם משרד החינוך והתרבות בשנת 1977. ובפרס נוסף בשנת 1982 מטעם הועד הבינדתי בישראל על תרומתו המשמעותית לקידום ההבנה בין בני הדתות והעמים בישראל.

פיתוח תוכניות ושיטות להוראת השּׂפה הערבית המדובּרת בארץ הנָּה גולת הכותרת של תרומתו הייחודית לקידום התקשורת וההבנה בין יהודים וערבים . 14 הספרים וחוברות הלימוד שלּוֹ הם עֵדוּת חַיָּה  למִפעלו החינוכי הנכבד .

הספר מומלץ גם לכול אלה שהחיים פינקו אותם ולא טַעמו את טַעֲמֵי המחסוֹר והמצוּקָה. מַסּכת חיי יוסף הנה הַמחשָׁה נאוֹתה לַפסוק :" היזהרו בבני עניים שֶׁמּהם תצא תורה !"

הקריאה בּסֵפר זה מעניינת, מועילה וּמהַנָּה . חזק וברוך יוסף מורן עד מאה כּעשרים .