בשבוע שעבר הלכנו לשמוע ביצוע קונצרטנטי של האופרה 'פיק דאם' (מלכת עלה שחור) מאת צ'ייקובסקי. הקונצרט, בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית, נערך באולם סמולרש באוניברסיטת תל-אביב, אולם יפה, שביקרנו בו לראשונה.

בתחילתה של האופרה הארוכה, הנמשכת כשעתיים וחצי, נדמה, כי מדובר בסיפור אהבה רומנטי, בו הרמן, קצין צעיר וחסר-כל, מתאהב בבת אצילים, ליזה, המאורסת לנסיך. כרגיל ברומנים כאלה אנו מצפים, כי אחר עלילה נפתלת, סיבוכים בלתי-צפויים ואי-הבנות טראגיות, בסוף הכול יסתדר והגיבור יזכה בידה של הגיבורה, אבל במהירה מתברר, כי בעצם מדובר בתאווה הרבה יותר חזקה והרסנית מאשר באהבת גבר לאישה, תאוות ההימורים והגיבור אינו צעיר אומלל המאוהב נואשות, אלא מהמר כפייתי ונתעב, המוכן לדרוס כל אדם העומד בדרכו אל המכה הגדולה שהוא משתוקק לעשות בקזינו.  

במרכז העלילה עומד הסוד שהרוזנת, אימה של הגיבורה, רכשה בנעוריה בזכות הענקת חסדיה, סוד שלושת הקלפים, המאפשרים למהמר לזכות בכל הקופה. הקהל לומד במהירה את המילים שהזמרים - ילידי רוסיה ללא יוצא-מן-הכלל - חוזרים עליהן לעייפה: "טרי קארטי" (שלושה קלפים). הרמן, זוכה אומנם בסוד במחיר חייה של הרוזנת הקשישה ושל אהובתו, אבל כמקובל בעלילות בהן הגיבור מוכר את נשמתו לשטן, קיים גם עוקץ, הגורם בסופו לאובדנו המוחלט.

האופרה יפה, האקוסטיקה באולם מצוינת, המנצח הצעיר והסימפטי ניהל את הקונצרט בוירטואוזיות ומיומנות, המוזיקה של צ'ייקובסקי נעימה לאוזן וסוחפת לעתים קרובות. בעיקר נהנינו מהקטעים בהם השתתפו מקהלת אנקור והמקהלה ע"ש גארי ברתיני. ברשימותיי אינני עוסק בביקורת מוזיקאלית, אינני מומחה לנושא. כל הזמרים היו טובים ואני מניח שעמדו במבחן סף כלשהו, אחרת לא היו נבחרים להשתתף באירוע המושקע.

אם יש לי ביקורת כלשהי היא מתייחסת לליהוק. אני מודע היטב לעובדה שגם לזמרים מבוגרים בעלי קולות מצוינים, צריך לספק תעסוקה, אבל לא חסרות יצירות בהם הגיל אינו מהווה בעיה, או שנכתבו מלכתחילה עבור אנשים מבוגרים. ברוב הקונצרטים, בהם אין עלילה, אין גם משמעות לגיל ולמראה החיצוני, אולם באולם סמולרש בוצעה הפעם אופרה, בה הגיבור היה צריך להיות אדם צעיר ואם להתבטא בעדינות, השחקן שגילם אותו בערב בו השתתפנו (שני זמרים שונים מגלמים אותו לסירוגין), לא התאים לתדמית הזאת. יתכן ובמידה מסוימת אשמים בכך המקומות הטובים שלנו, באמצע שורה שתיים, שאפשרו לנו לראות את המשתתפים מקרוב, אבל הזמר שהופיע בתפקיד הרמן בערב בו ראינו את האופרה, לא נראה היה לנו כמתאים לתפקיד (וזה התבטא גם במיעוט מחיאות הכפיים בהם זכה בסוף המופע).

לגבי הזמרים האחרים אוכל לומר, כי הם הניחו את דעתנו, אבל שניים מהם בלטו לטובה.

לדעתנו הלא-מקצועית, הצטיינה במיוחד בתפקידה זמרת האלט יקטרינה סמנצ'וק, שגילמה את פאולינה, ידידתה של ליזה. היא הצליחה להקסים את הקהל לא רק בזמרתה, אלא במשחקה, במימיקה הקומית המעולה שלה ובאף בצעדי מחול חושניים. זמר אחר ששבה את לבנו היה הבריטון, סרגיי לייפרקוס, שגילם את טומסקי, אחד מידידי הרמן. אף הוא לא הסתפק בזמרה בלבד, אך הפגין כישרון משחק מהנה. הקהל תגמל את שני הזמרים האלה בתשואות רמות ומודגשות.