שוק הכפר המה אנשים בשבת, רבים עשו את דרכם אל הכפר הדרוזי כבילוי ובעיר קניות, השוק היה ססגוני ומרהיב לעין.

ליד אחת המסעדות ישב על שרפרף איש בתלבושת מסורתית, הוא ישב מול גזיה שעליה סיר קטן והוא בחש את הקפה המהביל שהתבשל לו באיטיות.מי שחפץ בכוס קפה עם הל, קפה "ערבי" טוב עצר לידו ולא היה צריך לפצוח בשיחה, האיש בשנות ה-40 לחייו הושיט לו כוס קפה ולעולם לא ענה לשאלה "כמה זה עולה", מה שנתנו לו לקח ושם בצנצנת קטנה שעמדה בסמוך.

רק תושבי הכפר ידעו בערך את זהותו, לפני שנים אחדות הופיע אצל הקאדי שלהם בחור ישיבה, מה שנאמר בין כותלי החדר איש לא ידע מהקאדי יצאה הוראה לתושבי הכפר "הוא משלנו,קבלו אותו כאחד מאיתנו ,אף אחד לא נוגע בו וכולם עוזרים לו להתאקלם

ביננו.

הקאדי צייד את בחור הישיבה בבגדים שלובשים הדרוזים הדתים, שיכן אותו בחדר בסמוך לביתו ודאג לכל מחסורו.

איש לא הפר את הוראתו של הקאדי וכולם הביאו בגדים,אוכל לאיש המוזר, אפילו הספר שהוזמן לגלח את ראשו ואת פיאותיו

לא הצליח להוציא מהבחור מילה.

וכך עברו שנים והוא ה"זר" כך כינו אותו השתלב בנוף הכפר, לא התחבר עם איש,לא התפלל איתם,הדבר היחיד שעשה זה להנהן

בראשו כאשר חלף על פני פנים מוכרות.

הקאדי היה חולה וזקן וכנהוג בדת הדרוזית העביר את צוואתו בע"פ לבנו הבכור, הבן שירש את אביו, בפגישה שנערכה בארבע עיניים לא נכח איש מלבדם ואז שאל הבן "אבי היקר אולי תגלה לי פרטים על הזר שאוכל להמשיך בדרכך ולהשגיח עליו, עלי לדעת למה

אימצת אותו לחיקך ודאגת לו כל השנים".

הקאדי הניח את ידו ברכות על ראש בנו ואמר לו "בוודאי שאגיד לך, מתפקידך לשמור עליו מכל משמר כאילו היה חלק ממך.

הזר היה יהודי דתי ומאמין, כך גדל והתחנך ולא הכיר עולם אחר ויום אחד הוא הגיע אלינו בטיול מאורגן ללמוד על העדה הדרוזית,

ומשהו מוזר קרה לו כשירד מהאוטובוס, כל הכפר שלנו נראה לו מוזר, הוא זיהה אנשים ברחוב,ידע שמות של בעלי הבסטות

ונבהל עד עמקי נשמתו, הוא פחד לשתף אחרים במה שחווה ושמר את הסוד לעצמו. כשחזר לביתו הלך לחפש בספריה ספר על העדה הדרוזית והגיע לפרק שבו כתוב שאנו "מאמינים בגלגול נשמות" ואז הבין. הוא פחד להתיעץ עם מישהו והחליט לחזור לכפר לבדו.

לא היה לו קל להכנס לכפר בשנית אבל הוא אזר אומץ ונכנס לאחת החנויות, המוכר לא התרגש מבוא האברך היהודי לחנות

והחל להציע לו את מרכולתו, תוך כדי שיחה על המוצרים שבחנות שאל אותו האברך "מה עם אחותך סמירה?מה עם וואפה אחיך התחתן כבר?", בעל החנות ענה באופן ספונטני ואז שאל "מאיפה אתה מכיר את האחים שלי?"

האברך מלמל משהו וברח לרכבו שחנה בסמוך.

הבחור החליט ללכת להתיעץ עם הרב שלו,שעות הוא התייסר כשסיפר על מה שקרה לו לאחרונה וביקש את עצת הרב.

הרב הקשיב בפליאה רבה וביקש מהאברך לחזור למחרת באותה השעה.

למחרת חזר האברך לרב, בחדר עמדו מספר אנשים "אל תפחד בני, אנחנו נטפל בך, נכנס בך הדיבוק ואנחנו נדאג להסירו ממך",

בעודו מדבר ניגשו שני גברים ואחזו באברך בזרועותיו, הוא נבהל וברח. ימים היה מבוהל והתחבא בעיר אחרת ולבסוף ידע שלעירו

אינו יכול לחזור ובא לבקש ממני עזרה.

"אתה זוכר בני את סבא שלך?" שאל הקאדי בקול חלש

"בטח שאני זוכר את סבא שהיה איש צבא ושמו הלך לפניו, ונבכה לעד על מותו"

בשארית כוחותיו התרומם הקאדי לעבר בנו,לפת את חולצתו "סבא שלך חזר בדמות של הבחור היהודי ובאותה שיחה ביננו סיפר

לי את כל תולדות המשפחה, הוא ידע כל פרט שרבים לא ידעו רק ביקש שלא אספר הוא רק רוצה שיניחו לו לנפשו וכך עשיתי וכך

תעשה גם אתה, תישבע לי בני שכך יהיה"

הקאדי נשען לאחור ועצם את עיניו, בנו הביט בו דקות ארוכות שלא מאמין, היו הרבה מקרים שהכיר בסיפורים על "גלגול הנשמות"

אבל אף סיפור לא היה במשפחתו.

בצאתו מהחדר כמהופנט הלך לכיוון החדר של "הזר", לא דפק בדלת נכנס וראה את ה"זר" עומד כממתין לו, הוא ניגש אליו

חיבק אותו חיבוק חזק,שם את ראשו על כתפו והחל למרר בבכי.