לעיתון היומי שאני מנוי עליו התווסף לאחרונה מדור בריאות (וגם מדור אופנה), שני עמודים מלאים העוסקים לא רק במחלות ממאירות שכולנו מודעים לשמן, תופעות הלוואי והתוצאות הקטלניות שלהן, אלא במפגעים בריאותיים זניחים לכאורה, שמעולם לא שמעתי אודותן. קורא מן המניין מדלג בד"כ על מדורים אלה, או מעיין ברפרוף בחלק מן הכותרות, עד שיום אחד פתאום אתה, או מישהו מבני ביתך, או חבריך מאובחן בהם. אז הופכים 'פכים קטנים' אלה לפחות זניחים, לגביך לפחות, או לגבי אלה הסובלים מהם ואתה מנסה בצימאון לדלות כל פיסת מידע אודותם, אבל יתר הקוראים - מלבד הבודדים העוסקים באובססיביות בתחלואיהם של האחרים - ממשיכים להפוך את הדף ולתור אחר ידיעות מעניינות יותר.
היססתי במקצת אם כדאי לי בכלל לגעת בנושא הבריאות. הגעתי אומנם לגיל מסוים, אבל אינני מאלה המתכנסים עם יתר בני גילם ומספרים בשקיקה על תחלואיהם. לבסוף החלטתי שכתבה על מפגעים הבריאותיים יכולה לפחות לגרום הנאה לאלה השמחים לאיד שאינם סובלים מהם. האחרים, לא בטוח אם ימצאו בה עניין, אבל זה דרכו של העולם, אתה מתעניין במה שקרוב לך, נוגע לך אישית.
כתבתי כבר בעבר על נושאים הקשורים לבריאותי. על ניתוח הקטרקט שלי, על רופאת המשפחה, שנכנסה לפניקה כאשר בדיקת א.ק.ג. אקראית הראתה תוצאות בלתי-שגרתיות, שלא ידעה מה משמעותן. אחר אישפוז של 24 שעות, חזרתי הביתה מעודד: לא זה מה שיהרוג אותי! כתבתי גם על רופא אחר שנחרד כששמע שליבי לא נבדק במשך יותר מעשור. הוא שלח אותי לסוללה של בדיקות שיצאתי גם מהן ללא המלצות לשינויים באורח חיי וללא תרופות נוספות שאני חייב ליטול.
ההפתעות באו מכיוון אחר, בלתי צפוי. על 'אגודל הדק' שמעתם? גם אני לא (אם כי הרופא הנחמד שטיפל בי, אמר, כי זאת בעיה נפוצה למדי). זוהי דלקת, או היצרות בגיד המכופף של האצבע, הגורמת לא רק לכך שהבוהן נשאר כפוף, אלא אחרי ההתגברות על ההתנגדות, הוא מתיישר בבת-אחת. הנקישה הפתאומית נקראת "triggering", הדק בעברית.
זה קרה לפתע בבוהן ידי השמאלית. לא היו לי כאבים חזקים, אבל כיוון שאני איטר יד ימני (שמאלי לא רק בהשקפותיי), נגרמו לי קשיים בביצוען של פעולות שגרתיות. התקשיתי למשל לאסוף את עודף המטבעות שקיבלתי בחנות. כמובן, אחרי שאובחנה בעייתי והופניתי לאורטופד, רצתי לחפש חומר על הנושא.
בעבר שיבחתי לא פעם את שפע המידע שניתן לאתר באינטרנט. כעת אומר, שזאת ברכה רק במקרים, בהם אין לך נגיעה ישירה לנושא. עודף מידע עלול לבלבל ואפילו להזיק. לפי המלצת רופאי, קיבלתי זריקת קורטיזון ("תרופות אנטי דלקתיות, סדים, פיזיותרפיה וריפוי בעסוק, דיקור במחטים סיניות, רפואה טבעונית ועיסויים למיניהם אינם מועילים" - נכתב באתר על הנושא) ונראה לי, כי בעייתי נפתרה, לפחות זמנית. לא חסרים מאמרים בנושא, כולם נכתבו על-ידי מומחים בתחומם, אבל כפי שזה קורה ברפואה, דיעותיהם חלוקות. אחד כותב, שהוא ממעיט ככל האפשר בשימוש בקורטיזון, באתר אחר נכתב, כי לא מומלץ לקבל במקום אחד בגוף יותר משתי זריקות, בעוד שהרופא שלי נוהג להזריק שלוש פעמים (דעה דומה מובעת גם באתר לעיל), אם הבעיה לא נפתרה בהזרקה אחת. אולי עדיף היה, כי לא כלל לא אקרא על הנושא ואקבל את דעת רופאי, שעשה עליי רושם מהימן ביותר.
באותה הזדמנות, סיפרתי לאורטופד, כי אני מרגיש כאב קטן גם במפרק אחד מאצבעות יד ימיני. במקרה זה הוא היה הרבה פחות מעודד: "זאת תחילתה (לא של ידידות נפלאה) של דלקת מפרקים שגרונית - ארטריטיס - ואין מה לעשות בנידון. קומפרסים חמים עשויים להקל". נזכרתי באימי ז"ל, שהעיסוק החביב ביותר עליה הייתה הסריגה. היא ידעה לסרוג ולהתבונן במסך הטלוויזיה בו-זמנית. כאשר לקראת סוף חייה אצבעותיה התנפחו ועוותו והיא לא יכלה לעסוק יותר בתחביבה, היא איבדה עניין בחייה.
מסתבר, כי מלבד המחלות הממאירות שלא מצאו להן מרפא, יש גם אחדות קטנות יותר, מרגיזות וממררות את החיים. עד עתה ידעתי רק על הסוכרת והנזלת (שאתה כמובן מתרפא ממנה אחר ימים אחדים). עתה התווסף לרשימה הארטריטיס. רחמנא לצלן לא עלינו!
השגי הרפואה הם מרשימים ביותר, היא מצליחה להאריך לנו את החיים, אבל מה לעשות וחלקי הגוף השונים לא נוצרו לחיים ארוכים שכאלה. לאדם של העתיד יהיו אולי גם אברים תותבים, אבל כעת הבלאי המואץ עושה בנו שמות.