יום ששי היום
השכינה יורדת אלי
בעננה של גראס ישר על הפנים
בבית קפה
שהמנורות תפורות בו
כאילו ירדו בסיבובים איטיים
ממתפרה
ששום מגדר אנושי
לא יוכל לתפוס.
3 שירים חדשים מאת ריקי שחם.
אני שונאת תיקים של לואי ויטון / ריקי שחם
יש לי קונסיארז'
שקוראת לי מאדאם.
בכלל,
כולם פה קוראים לכולם
מאדאם או מיסייה.
לפעמים נדמה לי שכולם נמצאים כל הזמן
בתוך אמבט של בוץ
כאילו היו לפחות בים המלח
ואז אברי המין שלהם ניתקלים
או במאדאם או במיסייה
ובזה מסתיים הסיפור של
הזיקפה הוירטואלית.
נראה שהעיר כולה
אובססיבית
על אסוף של כלי זין
כמו השכנה שלי
שאוספת טדי בר.
שלא תחשבו לרגע
שיש לי הסתכלות בקורתית על אנשים.
אני רק מנהלת דיאלוג
עם הבדידות שלהם והבדיה שלהם
וסך הכל רואה את המציאות
כקריקטורה אחת גדולה.
עם קצת הומור,ראייה מפוקחת
וקורטוב של ביקורת
אני שורדת את החיים האלה.
היום,בסאן ג'רמן דה פרה
אחרי שתי כוסות של מוחיטו
התבלבלו לי שאריות המכניזם האוטומטי
שנשאר לי מעצם היותי אדם.
ואז,
בכלל לא הבנתי מה זו המסה הזו
שמסתובבת לי מול הפנים
כאילו איזה ארכיטקט מר נפש
הציב אותם בדגם של עיר עתידנית
אותה הוא מנסה לבנות
כדי לקבל תואר של יקיר העיר
האלמותית
הלוא היא פריס.
מה שלא יהיה
המאגיה מסתובבת בין הרחובות
ואני מרימה את הראש
כדי להסתכל על הגזוסטרות של כל הדירות
המקום ששם מתרחשת האמנות האוונגרדית.
בקומות העליונות
נוצרת דיוקנה של העיר האמיתית
ולמטה מסתובבים להם רק הכלבים הזקנים
עם רצועות עור של לואי ויטון
והבעלים האימפוטנטים שלהם
מסתירים את הכוונות העצורות שלהם
בתוך מגירה
בארונית של אחד הלואים.
אבל עם השנים,
הרגשות שלי מבשילים
ואני יוצרת אמון גדול
בכל המשחקים של תאוות הבשרים
א-פואה לסטייק אנטריקוט
מיניות מתפרצת למי שיודע לאהוב
ואלה מביסים את החרדות
ולוכדים את מוחי
ואני ממשיכה לשייט לי בין
שתי גדותיו של הנהר.
המטרו הוא ארכיון תת קרקעי / ריקי שחם
יום ששי היום
השכינה יורדת אלי
בעננה של גראס ישר על הפנים
בבית קפה
שהמנורות תפורות בו
כאילו ירדו בסיבובים איטיים
ממתפרה
ששום מגדר אנושי
לא יוכל לתפוס.
אני משתכרת מהריח
ונעשית עבד נרצע לעשן הדחוס
שנכנס ישירות מהרחוב לבית הקפה.
פריס היא עיר של ריח
עיר של חסרי החיים.
הבדידות פורקת עצמה בעיר הזאת
כאילו היא כולה
עיר של הרקה.
אפילו חולים אסמטיים
מקבלים התקף ברחובות
מגל עשן של זיהום סביבתי
וגם העניים שבפריסאיים
מוריקים את עצמם מתחת לגשרים
ומחפשים את המקום היומי
המיועד לשינה.
כל הבא לפריס,
עליו להבין
שהוא מובס מראש.
המים זורמים פה
גם כשהסיין יבש
ומעמידי הפנים
מסתובבים להם על המדרכות
ויודעים שמתחתם יש מנהרות
תת קרקעיות
ששם משייט לו המטרו
והם עדיין קוברים את המבוכה שלהם
ומשדרים פרצוף של
לפני או אחרי זיון
ורק הנערה בקפה
מחפשת משהו באויר
וחושבת ששיחה אחת עם
ברנאר אנרי לוי
תצליח להסתיר את תחילת ההזדקנות שלה.
אפשר להמציא כל תורה שרוצים
כל זמן שהכיס מלא מרשרשים
אפשר לפנות גברת זקנה ולשבת במקומה
אפשר לעשות משלוחים מבו מרשה
אפשר להזדיין עם אנרי לוי
ולעשות אתו עשרה ילדים יפים.
כי ככה זה בפריס.
אתה אוהב רק בשביל לקבל תשומת לב
אתה מתרחץ רק כשיש ריח של מין באויר
ואתה מתחבר לכל אדיוט שאומר לך
שיש לו איזשהו אוסף של כסאות מודרניים
או מפהק לך מול הפנים
והולך לחפש את דנטה
אפילו שהשאול מקועקע
על האף שלו.
כי אצלנו פה
שותים וויסקי
מעשנים גלואז
ולא מעיזים לשים סוכר לבן בקפה.
ריקי שחם
אני שהידית / ריקי שחם
היום ישבתי בבית מלון בפריס
והרגשתי
כאילו רוחצים אותי באמבט של קצף.
אחר כך באה משהי גבוהה
עם שמלה אדומה
ולא חלצה שום שד
אפילו שהיה לה רעב בעיניים
אבל שובע בראש.
מתחת לשמלה האדומה היו המון מנעולים.
בפריס
אני סקרנית לדעת את הביוגרפיה
של כל אחד שעובר על פני.
קודם כל אני מפשיטה אותם
מעמידה אותם באמצע הסלון
ואחר כך חושבת
אם להמשיך אתם לחדר השינה
כי אני
יש לי סימנים קטנים.
לפעמים אני חולמת
שאני אשתו של יוסף ק'.
אני רוצה שהמלצרית עם השמלה האדומה
תלך לפתה את יוסף ק'
ותקרצף אותו באמבט של המלון
ואחר כך תתן את המים המזוהמים
שתייה
לחתן וכלה.
אני סקרנית לראות את החתן והכלה
אחרי שישתו ממי השופכין
של יוסף ק'.
אני כותבת כל יום לכל מיני אנשים
וגם לאלה שמטיילים בג'ונגלים
ואין להם מחשב.
הם בשבילי סוג של ביוגרפיה
וסוג של חידה.
אני מתעניינת בהם כאילו היו אני.
כל דבר שקורה לי בפריס
מזכיר לי סוג של שמן זית
אבל לא כזה ששמים בסלט
אלא כזה ששמים על פצעים פתוחים
כמו האחת ששמה על פצעיו שלו.
טוב.
השעה הגיע.
אני שהידית.
הולכת להתפוצץ.
מאהבה.