מס' צפיות - 369
דירוג ממוצע -
הרגלי אוכל
מאת: אברי שחם 05/02/11 (17:39)

ביום חמישי, ה-3 לפברואר, סיפר זוהר בלומנקרנץ ב'דה-מרקר', כי לאחרונה התעוררה חשדה של יחידת המכס בנתב"ג בנוסעת רוסייה. היא נהגה להגיע ארצה מעת לעת ובכל פעם, כעבור שעתיים-שלוש בלבד המריאה בחזרה לארצה. אנשי המכס היו בטוחים, כי היא משמשת בלדרית להעברת סחורות בלתי-חוקיות. כאשר נחתה לאחרונה שוב בנתב"ג, עקבו אחריה וגילו, כי נפגשה במגרש החניה של השדה עם ישראלית, שהעבירה לה שתי שקיות ניילון. למוכסים ציפתה הפתעה מרעישה כשבדיקת השקיות העלתה, כי הן מכילות קפה שחור עם הל בלבד ולא סמים. הסתבר, כי שולחה של הנוסעת המתמידה הוא אוליגרך רוסי יהודי, החושק לעתים במוצר מזון ישראלי כלשהו, כמו קפה הפעם, שקדי מרק בפעם אחרת, או בשמלות מתוצרת מכיכר המדינה וכיוון ש"הפרוטה מצוייה בכיסו, הוא נוהג לשלוח את הנוסעת וצעירות אחרות ארצה, כדי שיביאו לו את המוצרים".

מוזר איך אדם מתרגל למוצר מזון מסויים והוא מעדיפו על מוצר אחר, שלרוב אמור להיות בעל טעם משובח יותר. ידידה אמריקאית שגרה בעבר בבית הדירות שלנו, סירבה לשתות קפה אחר מאשר 'טסטרס צ'ויס'. היא נהגה לקבל מהוריה משלוחים קבועים של נס-קפה זה (אז עדיין אי-אפשר היה להשיגו ברשתות השיווק), אבל אם במקרה אזל המלאי בביתה, היא התנזרה לחלוטין משתיית קפה עד להגעת אספקה נוספת מהוריה. לעומתה מבקש ידיד ישראלי אחר, הגר תקופה ממושכת בחו"ל, מכל מבקריו להביא לו אך רק קפה-נמס של 'עלית' החסר לו.

פעם נסענו לטיול באיטליה וידידינו, הגרים ברומא ויש להם שני ילדים קטנים, ביקשו מאתנו להביא להם בדחיפות 'אקמול' מהארץ, שני אחיה של אשתי גרים בהולנד. לאח אחד אנו מביאים בדרך כלל שישיית בירה 'מלט', בעוד שנפשו של האח השני חושקת דווקא בחומוס ישראלי. לא עשיתי מחקר בנושא, אבל יש לי רושם, כי החומוס הוא אחד המאכלים המבוקשים ביותר על-ידי ישראלים, - גם כאלה שלא נולדו כאן, כמוני - או אנשים שגרו בארץ תקופת-מה. לפני שנים רבות פגשתי בהונגריה הקומוניסטית בסופר שירד מהארץ והייתה לו בטן מלאה על כל דבר הקשור לנעשה כאן, אבל כשהגשתי לו כשי פחית קטנה של חומוס, שהייתה במקרה עימדי, נקוו דמעות בעיניו. היום ניתן להשיג בבודפשט ברשת מרכולים יהודי מגוון סלטים המיובאים מהארץ ובראשם כמובן החומוס והטחינה. 

אני אוהב מאד לנסוע לחו"ל ואינני שמרן בהרגלי האוכל שלי, מוכן תמיד לטעום כמעט כל דבר, שהאחרים אוכלים ואינו בעל מראה מגעיל. על כן, אל חוויותיי בנסיעות לחו"ל, אני מוסיף, מלבד ביקור במוזיאונים, תערוכות, קונצרטים, תיאטראות, צפייה בנופים ובניינים יפים ומענינים, מפגש עם ידידים וותיקים והכרת אנשים חדשים, גם התנסות במאכלים חדשים, ביקור במסעדות. עם זאת, אחת ההנאות הגדולות שלי היא, בדרך הביתה אחר היעדרות-מה מהארץ, לנגב בפיתה הקטנה את החומוס בטיסת אל על.  

איננו כמובן היחידים הנקשרים לטעמים מהבית. המזרח האירופי הממוצע ירגיש תסמונת נסיגה חריפה, אם תימנע ממנו צריכה סדירה של עוגת ואיטריות פרג. אחת ההפתעות עבורי הייתה, כי בהולנד למשל, אי אפשר היה להשיג בקונדיטוריות מאפים המכילים פרג וגם במכולת לא יכולת לקנות פרג טחון. אוסטרי למשל, הגר בארץ זאת וחושק ב-germknödel (כופתת-ענק הממולאת בפרג ומבושלת בחמאה), חייב להביא את מצרך זה מארץ מולדתו, תוך הסתכנות, כי במכס יחשדו בו, כי הוא מנסה להבריח סמים. (צרפתי שהצגתי לו פעם את אחד המאכלים החביבים עליי, איטריות עם פרג, לא האמין למראה עיניו: "כיצד ניתן לאכול מאכל ברברי שכזה? אצלנו היו משתמשים בפרג להדבקת מודעות על הקירות").    

אחת הסיבות להצלחת רשת המרכולים 'טיב טעם' והמעדניות הרוסיות, היא געגועיהם של העולים מברה"מ לשעבר למטעמים שגדלו עליהם, הורגלו לטעמם. עקרות בית שעלו מארצות מזרח אירופה מתקשות לעתים להשיג מצרכים מסוימים הדרושים להם להכנת התבשילים החביבים על בני ביתם ואף אם אלה מצויים בשפע בשוק המקומי, טעמם הוא שונה. סלט שיוכן מעגבניות, פלפלים וירקות ישראלים אחרים, היפים למראה והטעימים ומהווים אחת מסחורות היצוא המבוקשות ביותר בשוקי בחו"ל, יהיה בעל טעם שונה מזה שהוכן מירקות שגדלו בשדות אירופה, הנחותות במראן מאחיהן הצברים. כך גם עם הביצה הישראלית בעלת החלמון החיוור.

לפני שנים רבות נסענו לביקור אצל חברינו הישראלים בלסוטו, המוקפת מכל עבריה בדרום אפריקה (הבעל עבד בה מטעם הבנק העולמי). כאשר שאלנום, מה להביא להם מהארץ, הם ביקשו ארבע צנצנות של ממרח שוקולד, שילדיהם אוהבים למרוח על פת לחמם. המוכס בגבול ביקש, כי נפתח את אחת הצנצנות ואחר שטעם מתוכנה, הטיל עלינו מכס גבוה על יבוא מצרך מזון בכמות מסחרית. הוא טען, כי אנו גורמים נזק למדינתו בכך שאיננו מנסים לרכוש אותו בחנויות בארצו. לשווא טענו, כי בלסוטו לא ניתן להשיג ממרח כזה, את המכס היינו צריכים לשלם.

 

הכותב הוא ישראלי נשוי, שלושה ילדים, שישה נכדים. עוסק בעריכה וכתיבה טכנית לפרנסתו ובכתיבה יוצרת ותרגום בעברית, אנגלית והונגרית וגלישה באינטרנט להנאתו. גר בת"א וגאה להימנות על חברי מרץ.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר