מדי פעם אני פוגשת אנשים הסובלים מעודף משקל ברמה כזו או אחרת, שמספרים לי כי הם בקושי אוכלים ואינם מצליחים לרדת במשקל. הדבר תמיד מעלה חיוך על שפתיי כי זה מזכיר לי נשכחות.

להשמין מהאוויר אמא שלי סבלה מעודף משקל רציני ולאורך שנים התלוננה שהיא לא אוכלת ולמרות כך עולה במשקל, עד כדי כך שהחליטה לעבור לפני שנים רבות ניתוח לקיצור קיבה.

היום היא עודנה בעודף משקל, מתלוננת שהיא בקושי אוכלת. למען האמת, מי שהיה רואה מה שאמא שלי אוכלת היה חושב שהיא אנורקטית. היא לא אוהבת אוכל. בארוחות, כמעט ואין לה מה לאכול.

לימים כשהתבגרתי, הבנתי שהיא באמת לא אוהבת אוכל, אבל היא מאד אוהבת את כל השאר. וכל השאר לא ממש נחשב, כי זה לא אוכל. כי אנחנו לא אוכלים אותו ליד שולחן עם סכין ומזלג. אנחנו פשוט אוכלים אותו על הדרך, מנשנשים אותו בלי לשים לב. ובאמת עולים במשקל מהאוויר. הודות לאמא שלי אני מכירה את סוגית ה-להשמין מבלי לאכול דבר.

או במילים אחרות "אני משמינה מהאוויר", או "אני רק עוברת ליד אוכל ומייד עולה 2 ק"ג", פשוט האוכל רואה אותי מרחוק והקלוריות מתעופפות להן לתוך גופי ככה סתם ומבלי שעשיתי דבר הן גורמות לי לעלות במשקל. המשימה שאני נותנת לאנשים המתלוננים כי הם משמינים מבלי לאכול, היא ללכת במשך היום עם שקית צמודה, לתוכה עליהם להכניס כל ביס שהם מכניסים לפה במהלך היום מבלי להתבלבל וללא יוצא מן הכלל, לעשות זאת במשך כל השבוע ולבוא לפגישה הבאה עם שבע שקיות כאלו. לקחתם 1/2 עוגייה? תכניסו 1/2 לשקית. נשנשתם שזיף? תכניסו אחד לשקית, "זנבתם" אגוז בסופר? היישר לשקית. היו טעימות בסופר? כל מה שטעמתם – מייד אותה כמות לתוך השקית.

משימה נוספת היא לערוך רשימה מדויקת של כל המיצים שנשתו במשך היום, ממותקים, מיצי פירות או ירקות, קפה, תה וכו'. בסופו של יום מי שייך לזן זה, הרי שהשקית והרשימה שלו תהיינה מלאות בכל מה שהוא "לא אוכל" במהלך היום ובגללו הוא משמין. גבירותי ורבותיי, לא יתכן שלאורך זמן לא תאכלו ותמשיכו להיות בעודף משקל. אם זה היה המצב שנוצר עקב אי אכילה, לא היו אנורקטיות בעולמנו. הן לא אוכלות ולכן הן מרזות עד כדי מחלה. האנשים ש"משמינים מהאוויר" לא רואים את עצמם, הם לא קיימים. התחושה שלהם הרבה פעמים היא שהם בלתי נראים. גם לדלג על ארוחות זה משמין סוג נוסף של האוכלים מעט ומשמינים הוא מדלגי הארוחות. אילו הם אותם אנשים שקמים בבוקר, שותים קפה, אחר כך עוד קפה, ועוד קפה או תה, וכך היום שלהם עובר ללא כל הקדשת תשומת לב לאוכל עד שעות הצהריים המאוחרות ולפעמים עד אשר הם חוזרים הביתה מהעבודה. הם כלל לא שמים לב שהם לא אכלו וכשהם אוכלים הם אוכלים ארוחה גדולה ואף מרבים לנשנש בשעות הערב.

אנשים אילו אינם קשובים לגופם ולעצמם. אם המשמינים מהאוויר מרגישים בלתי נראים, מדלגי הארוחות לא רואים את עצמם, או ליתר דיוק מתעלמים מעצמם ומהצרכים של עצמם. הם אפילו גאים בזה. לא אכלתי כל היום, הייתי כל כך עסוק עד שלא שמתי לב שהשעה כבר ארבע, או שבע בערב. לא הכנסתי עד עכשיו דבר לפה. אנחנו נפגוש את אותם אנשים מתעלמים מעצמם בדרכים נוספות מלבד האוכל. הם ירבו לשים את העבודה, המשפחה והחברים, לפני צרכיהם שלהם. הפיתרון – לשים את עצמכם בראש סולם העדיפויות בשביל לרדת במשקל צריך לאכול, אפילו מעט וכמובן תוך הקשבה לגוף, כל 3-4 שעות.

זאת על-מנת שהגוף לא יכנס לסטרס מכך שאין מה לאכול ויתחיל לאגור כל קלוריה עודפת ולאחסנה בתאי השומן. בשביל לרדת במשקל צריך לשים את עצמך במקום ראשון, לאהוב את עצמך, לאהוב את הגוף שלך, לכבד את הצרכים הבסיסיים של הגוף והנפש כאחד.

אמא שלי, בת ה 72, שבזכותה למדתי את האמת שמאחורי ה"משמינה מהאוויר", עשתה שינוי בחייה בשנים האחרונות. היא שמה את עצמה במרכז. היא לומדת, מציירת, מתנדבת לעבודת בקונדיטוריה כי היא אוהבת לאפות, יוצאת לטיולים ונפגשת עם חברים. היא למדה לשים את עצמה במקום ראשון, והדבר ניכר עליה, מבחינת הויטאליות שלה וגם במשקל גופה.

אני תמיד חושבת שאם אדם שנמצא בגיל השלישי מצליח לעשות שינוי מהותי בחייו, אנחנו, הצעירים יותר, בוודאי שיכולים. שימו את עצמכם בראש סולם העדיפויות שלכם.

זה יהפוך אתכם לאנשים שלמים יותר, המגשימים ואוהבים את עצמם. זה גם יאפשר לאנשים סביבכם לשים את עצמם בראש סולם העדיפויות שלהם. בשורה התחתונה זה יאפשר לכם לחיות בשלום עימם ועם העולם וכך בלי לשים לב פתאום תהיו…. יותר רזים. אני כבר יכולה לשמוע אתכם שואלים – איך זה יהפוך אותנו ליותר רזים? לאהוב את עצמך זה להיות קשוב לגוף שלך. למה הוא רוצה לאכול, לרגע שהוא אומר די לאוכל. ולכבד את הרצון שלו. אז בואו נאהב את עצמנו יותר