"...הנה היהודים. נדיר, כי תהיה יותר ממשפחה יהודית אחת, או שתיים בכפר אחד. כי אלה הם הסוחרים שלנו. כיוון שלפני-כן החנווני היה היווני וגם הארמני, אבל ההונגרי אף פעם לא. השד יודע, האם אנו טיפשים מדי, איננו יודעים לטפל בכספים? הנה אנו כאן, במרכז ההון ואנו קבצנים. אנו מתים ברעב בכנען (כך במקור, א.ש.), בגן עדן של טיפשים. דומים אנו לעדר והיהודים הם המובילים שלנו. הם גורמים לנו לאי-שקט. כמובן, אלפיים שנים הם חיים בתוך עצמם, מפוזרים, מנודים, בגטו ובכל זאת שורדים. הם למדו, כי גם בצורה כזאת אפשר להתקיים. הם מתעלמים משמות הגנאי, עלוב-חיים, מרבץ כלבים וביטויי לעג מכוערים עוד יותר ונרגעים כשסוגרים אחריהם את הדלת והמשפחה נותרת בערב שבת בינה לבין עצמה.

זהו נס גדול, ברשותכם...עבורם ערב שבת הוא כאילו הגיעו אחר הרדיפה של ימי החול לביתם השקט, המתוק. אפשר להבין בהחלט שהם דבקים כל-כך בדתם. הכול וכולם נגדם ברגע שיוצאים מהדלת ... אלי, ברגע שהוא יוצא אל מחוץ לגדר, נאחז במכנסיו כלבו המשוסע של אחר - וברגע שהוא מגיע לביתו ומדליק נר של שבת, הוא מרגיש את עצמו בבית, כמו בירושלים. זהו נס גדול, ברשותכם, בכל ערב שבת כל יהודי בעולם יודע, כי הם חיים בעיר אחת, בתחושה אחת... רק שהמשפחה היהודית האחרת לא חיה בשכנות, אלא בכפר השכן, במדינה השכנה, ביבשת השכנה... והיהדות לא אבדה במשך אלפיים שנים בים העמים, הנם יהודים באותה מידה ואף יותר ומספרם רב יותר מאשר בעבר בממלכות יהודה וישראל...

מה אפשר לעשות, אני אומר לכם, יש להסיר בפניהם את הכובע..."  

מוריץ ז'יגמונד, 1924

(מוריץ ז'יגמונד (1879-1942), סופר הונגרי ידוע, שכתב עשרות רומנים על חיי האיכרים. רבים מספריו הוסרטו. הסופרת רבקה קרן תרגמה לעברית את הרומן שלו לבני הנעורים "פרגים על הים".