מס' צפיות - 265
דירוג ממוצע -
סדר, לא בדיוק כהלכתו
מאת: אברי שחם 29/03/10 (11:32)

הוריי היו חילוניים, אם כי אימי הייתה בעלת אמונה בסיסית בקיומה של ישות עליונה, ללא קשר לדת. בביתנו לא אכלו אוכל כשר, אבל בליל שישי אימי הדליקה נרות וקידשה עליהן. בשבתות התלוויתי לאבי לבית הכנסת. לרוב שיחקתי עם ילדים אחרים בחצר, אך בזמן אמירת היזכור, או תקיעת השופר בחגים הגדולים, למשל, נכנסתי לשבת לצידו. בצורה דומה, יותר מסורתית מאשר דתית, חגגנו גם את פסח. אני בן יחיד ורק שלושתנו הסיבונו סביב שולחן הסדר. אבי מלמל בחצי קול מתוך ההגדה הדו-לשונית שלו, עמוד עברי מול עמוד הונגרי. מדי פעם, כשהגיע לקטע שחשב אותו למעניין, הוא הקריא לנו את הנוסח ההונגרי. אימי לא למדה לקרוא עברית, אבל קראה במקביל פחות-או-יותר בעותק הגרמני שלה. אבא לא הטיב לקרוא עברית וקריאת ההגדה התמשכה ביותר, עד שנמאס לנו ולחצנו עליו, כי יפסיק ונתחיל כבר לאכול.

אימא שלי הייתה בשלנית בחסד עליון. מאז שנפטרה, רק לעתים רק רחוקות נתקלתי בכופתאות מצה טעימות ומוצקות, כמו אלה שעלו על שולחננו באותם ימים רחוקים. גם החרוסת שלה הייתה מלאכת מחשבת. על גפילטע פיש שמענו לראשונה בארץ, אצלנו אכלו אחרי המרק קרפיון בקריש, עם הרבה פפריקה אדומה, עוד מטעם שנעלם מתפריטי ואני מתגעגע אליו. המנה העיקרית הייתה אווז צלוי, העוף המועדף על יהודי מזרח אירופה. גם החזרת הוגשה בביתנו בצורתו המקורית, הלבנה ולא מחולה בסלק, כנהוג בארץ.

מה שבמיוחד נחרט בזיכרוני מליל הסדר, היו מזמורי החג שאבי שר עמנו  אחרי הארוחה. המנגינות היו שונות מאלה המוכרות בארץ. (למעשה, כל עדה יש לה את הלחנים שלה. פעם השתתפנו בליל הסדר בביתו של גיסי בהולנד וכל הלחנים היו שונים מאלה שהכרנו). רוב הלחנים היו עבור פסוקים עבריים שונים בהגדה, מלבד ה'אחד מי יודע' שהושר כולו בהונגרית.

בליל הסדר התנזרנו מאכילת לחם, אבל בימי חול המועד אכלנו גם חמץ. מיוחדות היו ארוחות הבוקר, כאשר אבי ואני קיבלנו ספלים ענקיים של קפה בחלב, לתוכם ניסינו לדחוס מצות ככל שהספלים הצליחו להכיל. אני גם אהבתי להכין לעצמי 'כריך' של מצות עם חמאה, סרדינים, ביצים קשות וגבינה צהובה.

בימי רווקותי ובתחילת נישואינו לא חגגנו את ליל הסדר, אבל אחר הולדת ילדינו, כשמכל בית בקעו צלילי שמחת החג, מצאנו צורך להתכנס עם משפחתנו סביב שולחן החג ולקיים את מסורת עמנו. אחר הכול, בארץ הפכה ההגדה של פסח מגיבוב מילים בלתי-מובנות, שהפרס על ההאזנה לדקלומם החד-גווני הייתה הארוחה הנפלאה, לעלילה בשפה מובנת, שטמונים בה סיפורים מרתקים מתולדות עמנו ופניני לשון שימושיים בשפת היום-יום. אפילו הקטן שבילדים מגלה עניין בטכס התזת הטיפות בזמן מניית עשר המכות ומחכה בכיליון עיניים להקראת "מה נשתנה" ולחיפוש האפיקומן.

עתה, שילדנו גדלו ונישאו, אנו מקיימים את ליל הסדר בביתנו רק אחת לשנתיים. בכל שנה שנייה, הילדים הולכים לחגוג בקרב משפחות הורי בני-זוגם. בשנים בהן אנו 'תורנים', אנו מארחים בדרך כלל אורחים נוספים. חברים שאין להם בני משפחה, עולים חדשים שמעולם לא השתתפו בסדר, או תיירים מחו"ל. פעם התארחו בדירתנו הצנועה בת השלושה חדרים 22 איש. האווירה לרוב מרוממת, רק פעם אחת התלוננה אחת האורחות: "איך אפשר לחגוג סדר ללא חזרת אדומה?" - רטנה ושלחה את בנה להביא מביתה את המצרך החיוני.   

אין זה בדיוק סדר כהלכתו, אנו מוותרים על הכיפות ורוב הברכות, אבל קוראים בהגדה, במיוחד בפרקים שיש להם משמעות היסטורית, משתדלים לקיים את מצוות ארבע הכוסות ובעיקר מזמרים. רציתי מאוד להוריש את המנגינות ששמעתי בבית הוריי לילדיי, נכדיי, אך אני זוכר רק קטעים בודדים מהן. לא וויתרתי, אני עדיין מנסה לגלותן. אני תמיד טוען, כי באינטרנט אפשר למצוא הכול, אבל את הלחנים היפים האלה מבית אבי והמילים לגרסה בהונגרית ל'אחד מי יודע', עדיין לא הצלחתי לאתר.

הכותב הוא ישראלי נשוי, שלושה ילדים, שישה נכדים. עוסק בעריכה וכתיבה טכנית לפרנסתו ובכתיבה יוצרת ותרגום בעברית, אנגלית והונגרית וגלישה באינטרנט להנאתו. גר בת"א וגאה להימנות על חברי מרץ.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר