חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג 1973, נועד להסדיר את היחסים הרכושיים שיחולו בעת פטירה או גירושין של בני זוג אשר נישאו לאחר 01.01.1974. בשונה מבעבר, צעירים רבים מגיעים כיום למערכת הנישואים כשהם מצוידים בנכסים כלכליים רבים. כדי למנוע מכשול בחיי נישואין בריאים, הרי שיש צורך להפיג את החשש כי הצד השני מונע מתוך אינטרסים כלכליים, ולאור עובדה זו יש לערוך הסכם ממון בין הצדדים.

על פי חוק זה, הסכם ממון יש לערוך בכתב ולאשרו בפני הגורמים המוסמכים לדוגמת בית המשפט לענייני משפחה ועוד. הסכם ערוך בצורה מקצועית יבטיח את זכויות שני הצדדים, יגדיר את מסת הנכסים של כל צד וימנע מצבים עגומים של סחיטה היה חו"ח והנישואין יעלו על שרטון. הסכם אשר נערך ברוח טובה מבטיח את השקט הנדרש לחיי נישואין, מפיג חששות ודואג לזכויות שני הצדדים בהסכם.

יש מצבים בהם הצד שרוצה יותר בגירושין הוא הצד בעל הנכסים אשר עשוי לוותר על חלק נכבד מהנכסים על מנת להשתחרר מנישואין. הסכם ממון הינו בחזקת הסכם לכל דבר ועניין וברגע האמת יש אפשרות לכפות את ביצועו וכך להוציא לפועל את כל ההבנות אשר נערכו ברוח טובה.

עם זאת, הסכם יחסי ממון אינו רק בעל חשיבות לצעירים, שכן גם זוגות הנישאים בפעם השנייה, ובמיוחד כאשר יש ילדים ממערכת נישואין ראשונה, זקוקים להסכם אשר יסדיר את זכויותיהם וחלוקת רכושם בצורה הנכונה והמקצועית ביותר. עריכת הסכם יחד עם כתיבת צוואה תבטיח את זכויות הצדדים "בסיבוב השני" ותאפשר חיי נישואין יציבים ובריאים כאשר זכויותיו של כל צד נשמרות.