את המילה האנגלית premonition מתרגמים כתחושה מוקדמת (וגם כהרגשה מראש, הזהרה, התראה). בעברית חסרה מילה בודדת לתיאור התופעה שניתן להגדירה כמין תחושה, הנתפסת לעתים קרובות כאזהרה, של אירוע העומד להתרחש בעתיד. אנשים המאמינים, כי יש ממש בתחושות מוקדמות, טוענים שאין הבדל בינן לבין המושגprecognition , שמשמעותו - שוב נחוצות שתי מילים, כדי לתרגמו - ראיית הנולד, )או ידיעה מראש, ניבוי, נבואה(. ניתן להגדיר מושג זה כרכישת מידע עתידי, שלא ניתן להגיע אליו בדרך הרגילה מתוך ניתוח נתוני המציאות.
לדעתי שייכת ראיית הנולד כבר לתחום הפארא- פסיכולוגיה, הראייה העל-חושית. בשנת 2002 הוצג בארץ סרט מדע בדיוני עם טום קרוז, המתאר קיום מחלקת קדם-פשע במשטרה, הפועלת על פי חזיונותיהם של אנשים בעלי כישורים על-טבעיים (באנגלית precogs), החוזים מקרי רצח לפני שאלה התרחשו. חקיקה מתאימה מאפשרת למשטרה באותו חזיון דמיוני, לעצור אנשים - שמוחים נמרצות, כי אינם יודעים עדיין, כי הם עומדים לבצע רצח - טרם ביצוע פשעם. סרט אחר, (אשר ממנו לקחתי את התמונה המלווה רשימה זאת) עם סנדרה בולוק, שנשא את השם `תחושה מוקדמת`, היה מותחן פסיכולוגי טוב למדי, אם כי הזוי לחלוטין. ככל הידוע לי, צבא ארה"ב ערך ניסויים פארא-פסיכולוגיים, אולם לא מצא, כי יש לראיית הנולד בסיס מדעי. עובדה, איש לא חזה מראש את הפיגוע של 11 בספטמבר במגדלי התאומים ופיגועים המוניים אחרים.
לעומת הסגולה לראות את הנולד, שרק יחידי סגולה מתהדרים בה וכאמור לא הוכח קיומה, התחושה המוקדמת היא יכולת ניבוי שכל אדם ניחן בה מלידה. כולנו חווים מעת לעת, ברמה זו, או אחרת, תחושות כאלה. כמה פעמים קרה לכם שחשבתם על מישהו שלא ראיתם, או לא שמעתם ממנו הרבה זמן ופתאום הוא התקשר? גם לתחושה הזאת אין הסבר מדעי ולא ניתן לבחון אותה בכלים אמפיריים.
מדוע מקובל לחשוב בכל זאת, כי ניתן לסמוך במידה מסוימת על תחושות מוקדמות? פעמים רבות חשים אנשים, במיוחד נשים, רגש מבשר רעות לגבי משהו העומד לקרות לילדם/נכדם/בן זוגם. רגש זה טבעי לחלוטין ונובע מאהבתם הרבה אל יקיריהם והמקרים המחרידים הרבים הזכורים להם אישית, או ומדווחים בתקשורת. כאשר חששות אלה אינם מתממשים, האירוע כולו נשכח כעבור זמן קצר, אולם באותם מקרים נדירים הרבה יותר, כשאכן מתרחש אסון, עוברת השמועה מפה לאוזן על התחושה המוקדמת שהגשימה את עצמה.
בויקיפדיה מסופר על מקרים אחדים של תחושה מוקדמת שהתגשמה. אברהם לינקולן חלם עשרה ימים לפני הירצחו על מותו הקרב, הסופר מארק טוויין התנבא על הופעת כוכב השביט האלי ביום מותו, כפי שאירע גם בשנת לידתו, לאנשים רבים הייתה תחושה מוקדמת על טביעת האונייה טיטאניק, אבל אלה שייכים לאותם מקרים אנקדוטיים נדירים של נבואות שהגשימו את עצמן ונרשמו בגלל הקשר שלהם לאנשים/אירועים מפורסמים.
אישית החלטתי לעסוק בנושא מאחר ויש לי תחושות מוקדמות לעתים קרובות. עם זאת, כלל אינני טוען, כי ניתן לסמוך על תחושות אלה, לפחות במקרה הפרטי שלי. מספר פעמים התפתיתי לקנות כרטיס מפעל הפיס בגלל התחושה, כי הפעם אני עומד לזכות, אבל כמובן לא זכיתי. לפני אחת מנסיעותיי אל מחוץ לעיר הייתה לי הרגשה חזקה, כי עליי להישאר הפעם בבית, כי יקרה לי משהו בדרך. החלטתי להתייחס לתחושתי כאל עצלות הטבועה בעצמותיי, הכרחתי את עצמי לנסוע ואכן חששותיי לא התאמתו (אולי בגלל שנהגתי בזהירות רבה יותר?)
אחד המקרים הזכורים לי בבירור, התרחש עוד בימי חייה של אימי ז"ל. היא לא אהבה - בלשון המעטה - שאשתי ואני ניסע לחו"ל ובמשך שנים עשתה ככל שעלה בידה, כדי שנבטל את נסיעותינו. פעם, לפני טיול שערכנו לצ'כיה, היא העלתה את האפשרות, כי כאשר נחזור, היא כבר לא תהיה בחיים. אינני יודע מדוע, אבל הפעם השפיעו עליי דבריה יותר מהפעמים הקודמות ובמשך כל זמן טיסתנו הרהרתי באיומה. זה היה עוד לפני עידן הטלפונים הסלולאריים, גרנו בבית פרטי, השיחות הבין ארציות היו יקרות ולא העליתי בדעתי לבקש להתקשר ארצה מהטלפון של מארחינו. למחרת בסיור במרכז פראג, עזבתי את הקבוצה, שאלתי היכן הדואר המרכזי ואצתי להתקשר לאימי. לא רק שלא קרה לה כלום, מצב רוחה היה מרומם יותר מהרגיל. היא הייתה באמצע צפייה בסדרה החביבה עליה בטלוויזיה הגרמנית ואיחלה לנו בעליצות המשך בילוי נעים. היא המשיכה להתקומם נגד נסיעותינו התכופות, אבל חיה עוד שנים רבות ונפטרה בגיל 85.
מאז אני נלחם בתחושות המוקדמות שלי ומשתדל לפעול בניגוד אליהן. אשמח לקבל תגובות מקוראים ולשמוע על ניסיונם הם, בין אם הוא זהה, או שונה מזה שלי.