גם חובבים גדולים של מסעדות איטלקיות בת"א לא שמעו ודאי על פיקולה פסטה. קרוב לעשר שנים פועלת המסעדה - ובכל זאת דבר קיומה לא ידוע ברבים. היא לא מפרסמת עצמה, אין לה אתר אינטרנט - ואפילו כשחולפים לידה, לא תמיד מבחינים בקיומה. ממש סוד קולינארי שמור בלב תל-אביב.
המושג "איטליה הקטנה" הולם את המקום היטב. מדובר במסעדה בגודל חדר - ובה 7 שולחנות בלבד. מוסיקת ג`אז מתנגנת ברקע, בקבוקי יין מוצגים על הקיר, התאורה אפלולית - ונרות קטנים מונחים על השולחנות. האווירה אינטימית, רומנטית, חמימה - ושונה לחלוטין מכל מקום אחר בארץ.
נזכרנו בטרטוריות הצנועות והנהדרות, בהן אכלנו שנה שעברה בטוסקנה. על מנת להחיות עוד יותר את הזיכרונות - הזמנו, מתוך תפריט יינות עב כרס, כוס קיאנטי פריסקובלדי (28 ₪). דווקא מבחר האוכל כאן מצומצם - וכולל למנות עיקריות פסטות חלביות (פנה או לינגוויני) ופיצה (מסוג אחד).
למנה ראשונה הזמנו פלטה אנטיפסטי (54 ₪), שכללה חצילים, עגבניות, קישואים, גבינה ועוד. הירקות תובלו בעדינות בשמן זית ומלח. הם היו קצת חסרי השראה - וניכר ששהו במקרר הקר ממש טרם הגשתם.
לחם שום, שהוגש יחד עם המנה הראשונה, היה פשוט, חמים וטעים.
למנה עיקרית הזמנו לינגוויני ארטישוק (58 ₪). המנה הכילה רוטב שמנת, לבבות ארטישוק, לבבות דקל ואספרגוס. הפסטה היתה מוצלחת - והרוטב מתקתק ומיוחד.
עיקרית נוספת היתה פנה ברוטב עגבניות (47 ₪). איך אומר רפי רשף? סטנדרטי. מדובר בפסטה נחמדה, אך גם די חסרת ייחוד, כזאת שכל אחד יכול להכין בעצמו.
מבחר הקינוחים כאן כולל 2 מנות בלבד: טירמיסו ופנקוטה. בחרנו בטירמיסו (32 ₪) ולא הצטערנו. הוא היה עדין, אוורירי - ובעל טעם קל של קפה.
לימונצ`לו ביתי הוגש על חשבון הבית - והיווה אקורד סיום הולם לארוחה.
אי אפשר לומר, שמבחינה קולינארית יצאנו מגדרנו בפיקולה פסטה. מאידך, המסעדה גם לא מתיימרת להמציא מחדש את המטבח האיטלקי. זהו מקום קסום, אלטרנטיבי, עם אווירה מיוחדת במינה, שרק עבורה שווה לבקר כאן.
ציון 3.5 כוכבים
פיקולה פסטה, בן יהודה 53, תל אביב
לבלוג של TickTack1 יוצא לאכול