אירופה בימי מלחמת העולם השניה נמצאת בכאוס מוחלט,אנשים מאבדים את חייהם ע"י הכובש האכזר, אנשים ניתקים מבתיהם וממשפחתם דרמות וטרגיות שגרמו לזעזוע ופצע פתוח כמעט בכל משפחה.

בעיר קטנה ברומניה שאומנם לא נכבשה ע"י הצורר הנאצי אך הגיעה איתם להסכם על מחנות עבודה, המצב בבתים קשה,אין אוכל ואין שגרה והרוסים בפאתי העיר... רנה הצעירה מקבלת מכתב מבעלה שנסע ללא שוב והבושה גדולה,היא בתם של רב ורבנית ולא יודעת כיצד לספר לשכנים ולמשפחה שבעלה נטש אותה ואת בנם הקטן  ז'קי והיא ממציאה סיפור, יוסף נהרג בצבא בקרב.

מהכעס משמידה כל דבר שעלול להזכיר אותו למעט תמונה קטנה שנשכחה באיזו קופסת תכשיטים. זקי הילד בן השש מקבל את שם משפחתה של אמו ומקבל את העובדה שהיה לו אבא שנהרג במלחמה כמו הרבה גברים שגויסו.

לאחר שנים השניים עולים לארץ ובונים את חייהם  ולזקי נולדים שלושה ילדים, הקשר עם רנה הדוק ואוהב וז'קי בן מסור מאין כמוהו.

לאחר כמה שנים רנה הולכת לעולמה כפי שניבאה " מוות מהיר ובזרועות הבן היחיד שלה".

יום בהיר אחד ז'קי מסתובב במרכז העיר ופוגש חברה של רנה תוך כדי שיחה שואלת החברה "נו, נפגשת כבר עם הבת דוד שלך מנהריה?", ז'קי המום ועונה "אין לי בת דוד בנהריה", החברה נראית נבוכה, אוחזת בזרועו ומתחילה לספר " תקשיב עכשיו כשאמא נפטרה אני יכולה לגלות לך, יש לך בת דוד בנהריה מצד אבא שלך", לז'קי היה קשה לעכל את החדשות, שואל לשמה של הבת דודה, מחפש בספר טלפונים ומתקשר ואומר לאשה שעונה מהצד השני של הקו "שימי מים אני בא לקפה" ויצא לדרך.

בת הדוד הייתה המומה מכל הסיטואציה אבל שמחה שפתאום משום מקום "צץ" לה קרוב משפחה, הושיבה את ז'קי וסיפרה: "אבא שלך נפטר לפני שלוש שנים, היה נשוי ויש לך אחות חורגת שעלתה מחבר העמים לארץ,כמו-כן יש לך עוד בת דודה בברזיל ובפריז, אבא שלך היה אח של אבא שלנו".

המצב שאליו נקלע ז'קי לא היה קל, מצד אחד כעס על אימו שלא סיפרה לו שאביו חי ועל הפספוס שלא ניתנה לו האפשרות להכיר את אביו מעולם ומצד שני שמח שיש לו משפחה חדשה שמעולם לא הכיר וגרה קרוב אליו ודרכם למד להכיר מי היה אביו ומה עבר עליו משנת 1944.

ילדיו של ז'קי ניסו לשכנע אותו לחפש את אחותו החורגת שגרה בארץ אבל הוא סירב בטענה:

ליבי לא יעמוד בזה.