בשדרה כולם הכירו את  החנות של מוריס, חנות נעלים שכאילו הרחוב נבנה אחריה,כל ידי העיר הקטנה והורייהם קנו אצלו נעלים, אפשר היה לראות את מוריס מבעד לויטרינה בכל שעה של היום,מתרוצץ ומסדר קופסאות, מוריס כבר לא היה צעיר במיוחד אבל אנשים אהבו אותו ואת חיוכו התמידי, מכר גם למי שלא יכל לשלם במקום ונשאר חייב, הכיר את כל הלקוחות שלו,הם היו משפחתו השניה.

יום אחד הייתה מודעת אבל גדולה תלויה על הוטרינה-אשתו של מוריס נפטרה, רבים באו לנחמו ואת שלושת ילדיו והשתתפו בצערו, למוריס הייתה משפחה חמה, שתי בנות ובן שגדלו והיו חלק מנוף העיר, מן משפחה יפה שכזו.

הימים חלפו ומוריס חזר לעבודה כהרגלו אבל משהו השתנה בו, פתאום הוא נראה מכופף,שיבה הייתה בשערו והחיוך כאילו נעלם,יום יום היה עושה את דרכו לחנות,עוצר לברך מכרים,לקוחות ופותח את החנות,בשלב מסויים אף קיצר את הפסקת הצהריים שלו ונראה כאילו החנות היוותה לו מעין "בית שני", האיש השתנה ואף היה מי שאמר "משהו נשבר בו".

היו למוריס ולילדיו מערכת יחסים אוהבת וחמה והם הזמינו אותו בכל חג ושישי לאכול איתם, שמרו על קשר טלפוני ואף שלחו את הנכדים להיות איתו בחנות בחופשים, אבל מוריס לא התיישר,עדיין נשאר מכופף ועל פניו ארשת אדישות.

קניון חדש נבנה בעיר והרבה מהלקוחות אף עזבו אותו למעט אלו שעדיין יכלו להגיד "מוריס תרשום לי אשלם במשכורת",אבל הוא היה רגיל ולא שם לב שכמות הלקוחות התדללה, זה לא עניין אותו, החנות הייתה סיבה לכך שקם בבוקר והעביר את רב שעות היום בצפייה דרך הויטרינה בעוברים ושבים.

יום אחד נכנסה לחנות אשה עם ילד קטן,במבטא רוסי כבד הסבירה לו שבאה לקנות לנכד שלה נעליים,בוריס ידע לענות בכל שפה כשהיה מדובר הנעלים ונתן לה שירות טוב כפי שידע,האשה החמיאה לו על היותו כזה ג'נטלמן והם עוד שוחח מעט בינייהם, לאחר כמה ימים חזרה לחנות לשאול מתי תגיע קולקצית הקיץ מוריס הזמין אותה לקפה והם ישבו לשוחח,היא סיפרה לו על קשיי ההתאקלמות שלה בארץ והוא התנדב לעזור לה במידת הצורך, נתן לה את מספר הטלפון שלו והם נפרדו.

לאחר כמה ימים היא התקשרה ושאלה אם יוכל לבוא איתה להסדיר את עניין הארנונה בעיריה מכיוון שיש לה בעיות והוא קבע איתה בהפסקת הצהרים שלו.

יום הפגישה הגיע ומוריס מצא את עצמו בודק איזו חולצה ללבוש וברגע האחרון אף הזליף מעט אפטר-שייב על פניו (משהו שלא עשה מזמן) וחיכה לצהרים. השעה הגיעה והוא נכנס לרכב ונסע לעיריה, היא כבר חיכתה לו והם נכנסו, הפקידות הכירו אותו וזה נראה להן טבעי שהוא עוזר לעולה החדשה והם סיימו ויצאו ובהבזק פתאומי של אומץ שאל אותה האם יוכל להזמין אותה לצהרים.

היה לו קצת מוזר לנסוע איתה ברכב,היה לו מוזר שהכיסא ליד הנהג  פתאום התמלא באשה זרה,אבל דחק את המחשבות הצידה והתרכז בשיחה, היא הביעה  התעניינות בחייו והוא מצא את עצמו משתף אותה בכל מה שעבר עליו.

מבלי לתכנן מראש את התנהלות הדברים הפגישות בינייהם הפכו לתכופות יותר ולפתע מוריס נראה אחרת,הוא התיישר,החיוך חזר לפניו וכולו היה מלא אנרגיות שחשב שאיבד מזמן, הוא נכנס למנהרת האהבה ומצא את עצמו קשור לאישה שבאה מרקע שונה לחלוטין ממנו,היא עשתה לו רק טוב והם בילו ביחד כל רגע אפשרי, גם כשהלך לארוחות אצל ילדיו הביט בשעון שיעבור כבר הזמן והוא יוכל להפגש איתה, היא גרמה לו להרגיש צעיר,גבר!! העיר הייתה קטנה, הרכילות הייתה חלק מההווי המקומי והשמועות הגיעו לילדיו, הם דברו האחד עם השניה והחליטו ל"זמן" את אבא לשיחה דחופה.

מוריס מצא עצמו יושב מול שלושת ילדיו וניסה להצטדק,הצטדק על כך שגם לו מגיע להיות מאושר והיה לו קשה עם הלבד בלילות,ניסה להסביר שכבודה של רעיתו המנוחה לא יפגע ותמיד תהייה בליבו,אבל לא הצליח לשכנע את הילדים,הם חששו שהאשה הזרה מנצלת אותו ורוצה אותו בשל כספו ואף הודיעו לו שצריך ללכת לעורך דין ולהסדיר את הדברים הקשורים לכסף, מוריס נפגע הוא חש כי אינם נותנים בו אמון אבל לא רצה לפגוע בהם,הם היו יקרים לו ועשה כפי שבקשו.

משהו מהגאווה שלו נפגע שלפתע התהפכו היוצרות והם שאומרים לו מה נכון ומה לא, הוא הרי בנה את העסק במו ידיו ונתן את כל כולו למשפחתו ומעולם לא החסיר מהם דבר.

לחברתו לא סיפר מאומה אבל היא הרגישה במתח שנוצר אצלו וראתה את הדאגה בפניו,כשיצאו היה מביט לצדדים לראות אם אין מישהו ממכריו ולכן השתדל לבלות מחוץ לעיר. הילדים הכינו לו תוכנית לחג המתקרב,נסיעה לשבוע מחוץ לעיר לאיזה מקום נופש בחו"ל והוא לא יכל לסרב להם ונסע.

אחרי שחזר מהנופש התקשר לחברתו אבל היא הודיעה לו שהיא לא מעוניינת להמשיך את הקשר כי היא הבינה מה מקומה בדיוק בחייו ושילדיו קודמים להכל.

מוריס הרגיש כאב בליבו והרי היה כ"כ מאושר לאחרונה,גילה שיש חיים אחרי האסון שפקד אותו,גילה שאפשר לאהוב ולהמשך לאשה אחרת,מבחינתו זו הייתה מכה קשה.

ולכל מי שעבר בימים שלאחר מכן ליד החנות יכל לראות את מוריס דרך הויטרינה מכופף,חסר חיוך כאילו והוציאו ממנו את האוויר בשנית.