היא הייתה הילדה הכי ביישנית בכיתה. דיברה בשקט, רק מי שבאמת ניסה לשמוע הצליח להקשיב לקולה. הדבר המוזר הוא שבדמות כל כך שקטה, נינוחה ועדינה ישנם כל כך הרבה הסתלפויות. לכאורה היא בורג קטן במערכת, קטע שולי וחסר חשיבות, תבלין מתוק לכיתה תוססת של בנות רעשניות. לכאורה היא מפלנטה אחרת, ילדה מוזרה וטובה עד כדי גיחוך. אבל לילדה השקטה הזו היו המון שונאים, לא היו לה שונאים נראים. השונאים שלה היו שקטים, ושקופים. המון בנות לא אהבו אותה, אך הם מעולם לא אמרו לה זאת בבירור. היא לא שיערה שהיא מופיעה בסיוטים ובמחשבות של אחרים, היא לא דמיינה שהיא כל כך מפורסמת שם. מה גרם לאנשים לשנוא אותה בצורה חרישית?!

סוגיה מעניינת...

היא לא פגעה באף אחת מהם, מעולם לא הקניטה אות, לא קיללה אותם, לא העליבה אותם, לא פגעה בהם פיזית, מוראלית, או נפשית.

היא פשוט היתה טובה.אולי טובה מדי.

הכל[ לכאורה] היה קל לה מידי.

היא תמיד חייכה, תמיד הייתה מנומסת, תמיד הייתה מחושבת ועניינית. תמיד האירה פנים, תמיד ידעה מה להגיד, תמיד הקסימה את המבוגרים. תמיד קיבלה את הציונים הכי טובים, תמיד הצטיינה בכל משימה, תמיד היתה הראשונה להתנדב. תמיד עזרה לכולם, תמיד עשתה את המעשה הנכון. תמיד היתה דוגמא למופת. תופתעו אבל היא היתה גם זו שזוכה לתשומת לב אצל הבנים.

מן מלאך מושלם כזה, מרוב שהוא מתוק ומיוחד כך הוא מעצבן.. מציק....

הם קינאו בה, בכל פעם שהאירה במטה הקסם הקטן שלה הם הסתכלו מנגד במבט כועס. בכל פעם שהצליחה הם רתחו. בכל פעם שנדמה היה שקשה לה היתה להם תקווה. הם חיכו לרגע שהיא תיפול, שתמעד, שתיכשל  כבר המעצבנת הזאת... שיכאב לה... שתרגיש מה זה לא להיות פוצי- מוצי... שתהיה ילדה רגילה... אוף!!! הקרצייה הזאת!!!!

בלי לשים לב הם מנעו ממנה דברים. הם דאגו להעלים תשבחות של המורים עליה על לוח המודעות, דאגו 'לשכוח' להזכיר את שמה בכל מיני אירועים, דאגו להפציר בה להיות 'נורמאלית' כלומר כמו שהם רצו שתתנהג, דאגו להביך אותה מדי פעם... כדי שלא יהיה לה משעמם דאגו לתבלן את חייה בירידות והשמצות פה ושם....

מצחיק היה שהם היו חברותיה הטובות,אלה שליוו אותה ותמכו בה בכל כך הרבה מצבים בחייה או לפחות כך היא האמינה.