הטלפון צלצל בביתה של כרמית, על הקו היה בן כיתתה חבר ילדות שנשאר בקשר הרבה שנים, "את שומעת, כרמית זו שהייתה המחנכת שלנו מאושפזת בבית חולים ואנחנו עושים מגבית להביא לה מומחה שינסה לרפא את מחלתה", ברגע שהזכיר את שמה של המורה קבלה כרמית מעין שיתוק ברגליה, ידה האוחזת באפרכסת רעדה ולקח לה כמה שניות להתעשת ולהשיב לו " תקשיב, זה עצוב אבל הדבר היחיד שאני יכולה לעשות הוא להגיע למיטת חוליה של המורה ולומר לה שאני סולחת לה", מצידו השני של הקו השתררה דממה קצרה  ואז ענה לה "אני מבין לליבך אבל בכל זאת ניסיתי".

סדרו את הכיתה בצורת חיית ,אמרה המורה לתלמידי הכיתה בשיעור הראשון של תחילת שנת הלימודים, התלמידים הביטו במחנכת החדשה שלבשה מכנסיים קצרים ועשו כדבריה.

תקשיבו היטב, שמי אילנה ואני המחנכת שלכם החדשה, שמעתי שזו כיתה של ילדים מופרעים ושמעתי גם שאתם משחקים "אמת או חובה", האם אתם רוצים כשתגדלו הבנים יצטרכו פה קציני מבחן והבנות תהפוכנה לנערות זולות ומופקרות?"

דממה השתררה בכיתה, מוחה של כרמית נכנס למערבולת של מחשבות, על אף היותה רק בת 12  היא הבינה את משמעות המילים, היא הייתה במעט בוגרת משאר התלמידים והבינה את כוונתה של המחנכת החדשה והתפלאה כיצד היא מדברת אליהם.

כרמית הייתה דמות שסחפה את בני כיתתה אחריה, הן בספורט שבו הצטיינה במיוחד והן בגיבוש חיי החברה שלהם בארגון "ערבי כיתה" בימי שישי, כאשר התאספו לכמה שעות שיחקו, רקדו ואכלו כפי שעשו ילדים בני גילם.

מילות הפתיחה של אילנה רק רמזו על ההמשך.

מהר מאוד קלטה אילנה את הלך הרוחות בכיתה, מי חזק יותר,מי חכם יותר ומי מצליח לסחוב את הכיתה אחריו והחלה בשיטתיות ל"טפל" בנושא.

יום בהיר אחד נכנסה כיתה ואמרה- תקשיבו הבן שלי חולה אז יש שתי אפשרויות, או שאשאר בבית איתו או שאשלח אחת מהבנות לשמור  עליו, ומבלי לחכות הצביעה על כרמית ובקשה אותה ללכת לביתה לשמור על התינוק.

כרמית הלכה בתמימות מבלי לחשוב או להבין מה מסתתר מאחורי הניצול הציני שהמורה עשתה, שמרה על התינוק כ-4 שעות וחזרה לבית הספר,כששאלו חבריה אייך היה סיפרה להם על הבית המבולגן ופרטים שרצו לשמוע.

למחרת נכנסה המורה לכיתה ואמרה " כרמית בואי הנה" העמידה אותה מול כל הכיתה ואמרה כך "תגידי כרמית איזה מספר מכנסיים את לובשת?", כרמית ענתה מבלי לחשוב, "אתם רואים המשיכה המורה היא ילדה ולובשת מספר 42 ואילו אני שיש לי שני ילדים לובשת 2 מספרים פחות ממנה".

כרמית האדימה וחזרה למקומה וחשה עלבון על מה שקרה אבל שתקה. כשניסתה לארגן ליום שישי שקרב ערב כיתה חבריה התחמקו ממנה בכל מיני סיבות וכרמית החלה לחשוד שמשהו קורה מה גם שבהפסקות לא כ"כ שיתפו אותה במשחקים והחליטה לבדוק את העניין ואז נודע לה- המחנכת הזהירה את הילדים לא להתחבר אליה יותר מידי כי היא "רכלנית".

כרמית לא שיתפה את הוריה בעניין, הם היו עסוקים בפרנסת הבית ובמאבק הישרדות לשמור על המשפחה כמשפחה  והחליטה שתלחם בנושא לבדה.

באחד הערבים עשתה בייבי סיטר אצל נהג אגד כמנהגה מזה שנה, בחצות אשתו עלתה לשלם לה ואמרה שבעלה מחכה למטה להחזירה הבייתה, כרמית ירדה למכונית ונכנסה למושב האחורי כי הקדמי היה תפוס ומי ישבה מקדימה? המורה אילנה, כרמית ההמומה לא הוציאה מילה אבל המורה היא שפנתה אליה ושאלה" תגידי קראת כבר את הספר לוליטה"?, כרמית השיבה בשלילה ואילנה המשיכה" אני ממליצה לך לקחת מהספריה את הרי ילדה בוגרת ותביני את הסיפור".

הסיוט נמשך, אילנה התנכלה לכרמית בכל הזדמנות וגם שלחה את אחת מהבנות מהכיתה לומר לה "את צריכה להתקדם בלימודים אחרת את תהיי סתם מישהי בחיים", כרמית הבינה שהקול קול יעקב והידיים ידי עשו ונקלעה לקטטה עם אותה בת.

יום אחד המנהת זימנה את כרמית לחדרה, בחדר ישבה גם אילנה שאמרה" כרמית מפיצה עלי בבית הספר שנזרקתי מבית ספר אחר בגלל מעשים מגונים עם תלמידים", הביטה המנהלת בכרמית ושאלה "האם נכון הדבר"?

כרמית החליטה להשיב אש,הביטה בעיניה של אינה ואמרה " אני רק ילדה ומה שמספרים לי אני מספרת לחברי"

"את רואה "התלוננה אינה בפני המנהלת, "היא ממש נלחמת בי ומפיצה עלי סיפורים", המנהלת ביקשה מכרמית לצאת ולעולם לא ידעה מה נאמר באותו חדר, שנים לאחר מכן התברר לה שמהנהלת עמדה לצידה בגלל כל הנסיבות הנכונות.

טיול שנתי הגיע ומי היה הנהג אם לא אותו אחד שכרמית עשתה בייבי סיטר לבתו? והטיול יצא לדרך, בהגיעם בערב לאכסניה בקשה אילנה מכרמית להתלוות אליה לבית קפה סמוך, שם החלה להסביר לה שאין ה שום דבר אישי נגדה ושרצוי שלא תספר לילדים שהיא והנהג מכירים, כרמית לא ענתה לה גם ככה תחושתה הייתה לא נעימה, מעמדה בכיתה כילדה פעלתנית ודינמית ירד מאז שאילנה הגיעה והיא הרגישה מנוכרת ומרוחקת.

בערב קבוצת תלמידים חיכתה שכולם יירדמו, הם רצו לצבוע את חבריהם, מהקומה השניה היה אפשר לראות את האוטובוס שלהם כשהנהג ישב ותכנן את המסלול ליום המחר לאור פנס קטן, לפתע ראו את אילנה נכנסת לאוטובוס והאור כבה.

מרגע זה ואילך אף אחד מהתלמידים עד לסוף שנת הלימודים לא הפנה גב לכרמית, לא התייחס לדברי  המחנכת ברצינות והגדיל ויעשה אחד מהילדים כאשר אינה נכנסה לכיתה בימים האחרונים של החופש הגדול,נעמד מול כל הכיתה  הניף את ידיו כמנצח וכולם צעקו:

"זונה".

(תמונה: צילום אילוסטרציה)