בהעלאת הנושא אין משום סקירה רחבה על הטכניקות השונות של ההדפס אלא נגיעה כללית ותמציתית.

דפוס בלט: מאופיין כתחריט עץ ולינוליאום. על ידי הוצאה וחיתוך נמרח הצבע רק על המקומות הבולטים ועם ההצדה לנייר ולחיצה על ידי גליל או מכבש נעשית ההדפסה.

הדפסי שקע: כאשר נעשית חריטה על מתכת נחושת או אבץ,  במסמר או כלי שיוף ,גם על ידי צריבה בחומצה -מוחדר הצבע לתוך החריצים שבמתכת- על ידי הצמדה לנייר ובעזרת מכבש נעשית ההדפסה.

דפוס שטח-ליתוגרפיה: השיטה בנויה בעיקרה על ציור בצבע שמנוני על אבן גיר חלקה שמקורה במחצבה בדרום גרמניה. לצורך ההדפסה מורטבת האבן במים ובעקרון הדחיה בין השמן למים תתבצע ההדפסה לנייר בעזרת מכבש מיוחד.

על בסיס עקרון זה פותחה השיטה לדפוס "אופסט".

הדפס רשת [משי]: השיטה היתה ידועה בעבר הרחוק בסין וביפן עברה שינויים ונעצרה על ידי השימוש בחוטי משי. החוטים נמתחים שתי וערב על מסגרת ובעזרת שבלונות נערכת חסימה ברשת- עם העברת המגב וצבע ובהצמדה לנייר נערכת ההדפסה הרצויה.

באמצע המאה שעברה עם המצאת הניילון והפוליאסטר,הוחלפו חוטי המשי שנעלמו [פרט לשם שנשאר],והשיטה קיבלה תאוצה רבה ונמצאו לה שימושים רבים-באמנות-בהדפסת בדים,שילוט ואפילו בתעשיה כמו מעגלים אלקטרונים.

קבוצת אמנים בעקר אמריקאים כמו אנדי ווהרול, רוברט ראושנברג ואחרים הסתערו בכיוון ההדפס כדי להשיג אמירה מהירה בנושא הציור.ההדפס הפך להיות זמין לכל אדם. במקביל הורגש הצורך לעשות "סדר" בנושא. לצורך הענין זומנו בניו יורק 12 אנשים-ביניהם אוצרים ,בעלי גלרית ואמנים -כועדה הקובעת דברים מחייבים.

ההחלטות שהתקבלו:

א. ההדפס יתבצע על ידי האמן במו ידיו או בפיקוח צמוד.

ב.החתימה והמספור כולל 5% מסך כל ההדפסים כניסיון האמן והיתר במספור של סידרה.החתימה תתבצע בשולי הדף למטה ובעפרון.

ג. גלריה  או מוסד מוסמך יוסמכו לפקח על זהות הסידרה ובאישורם תושמד הרשת או הגלופה.

ברור שעם ההתפתחות המהירה שחלה בענף הדפוס, המצלמות המשוכללות, הפקסמיליות-נוצר שטפון ללא מעצור, אמנים חשובים ומפורסמים לא עומדים בפני הפיתוי ובניגוד מוחלט להחלטות הועדה.ההדפסים החלו להופיע בשמות כמו "הדפס אמנותי", "מקורי" או"מיוחד"-ובמקביל הודפסו גם סדרות נוספות.

לנוכח מצב זה, לא פלא שנוצרה מבוכה בציבור,כל מי שרצה לרכוש כהשקעה כלכלית הרגיש חוסר אימון.

לפיכך יעשה כל אחד את חשבונו ומוטב שיתיעץ קודם עם מוממחים או שמאים.