שמחת תורה/ מאת: אהובה קליין.
שמחת תורה - כיצד נישא את מטען השמחה – לכל השנה?
מאת: אהובה קליין.
היום שחל לאחר "הושענא רבה"- נקרא בשם: שמחת תורה - ביום זה אין אנו יושבים כבר בסוכה, זה חג בפני עצמו ומברכים ברכת: "שהחיינו" כנהוג בכל חג.
השאלות הן:
א] כיצד נחגוג את חג שמחת תורה - בשמחה גדולה ?
ג] באיזה אופן נשאב את השמחה לכל השנה?
תשובות.
חג שמחת תורה כולו – שמחה:
את שמחת תורה אנחנו חוגגים בשמחה ובששון מתוך יראת שמים- שהיא היסוד והבסיס להצלחת האדם בעבודת ה', על כך לומדים אנו מדברי משה בפרשת: "וזאת הברכה":
"וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים—אֶת ־ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ" [דברים ל"ג, א] מסתבר כי המילה: "וְזֹאת"- רומזת על – יראת שמים, רוחניות וקדושה:
להלן כמה דוגמאות - למילה: "וזאת":
כאשר יעקב מברך את כל בניו – טרם מותו.:
"כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵים עָשָׂר; וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, וַיְבָרֶךְ אוֹתָם -אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בֵּרַךְ אֹתָם" [בראשית מ"ט, כ"ח]
בנוסף לברכות, יעקב מעביר מסר חשוב לבניו: שאם השכינה לא תהיה בכל זמן – לנגד עיניהם - יראת השמים תיעדר מהם חלילה!
מתברר שאם אדם נושא תפילות, מתענה תעניות לומד תורה - ללא יראת שמים - כאילו לא עשה דבר!
מאין ההוכחה - כי אלוקים תובע מכל יהודי, יראת שמים".
התשובה: לפי שנאמר: "וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ: כִּי אִם ־לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכת בְּכָל דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" [דברים י', י"ב]
ישעיהו הנביא אומר: "יִרְאַת יְהוָה, הִיא אוֹצָרוֹ".[ישעיהו ל"ג. ו']
התורה מצווה את הכהן הגדול : לבוא ביום הכיפורים לקודש הקודשים"
כנאמר: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל הַקֹּדֶשׁ: בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת, וְאַיִל לְעֹלָה:[ויקרא ט"ז, ג']
גם דוד המלך בוטח בה' - מתוך יראת שמים באומרו: "אִם תַּחֲנֶה עָלַי, מַחֲנֶה-- לֹא יִירָא לִבִּי: אִם תָּקוּם עָלַי, מִלְחָמָה -- בְּזֹאת, אֲנִי בוֹטֵחַ" [תהלים כ"ז, ג']
איוב מדגיש: "וַיֹּאמֶר, לָאָדָם--הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי, הִיא חָכְמָה";[איוב, כ"ח, כ"ח]
המסקנה: אדם בעל יראת שמים- הוא חכם. [בהשראת "דורש ציון / רבי בן ציון מוצפי]
לעניות דעתי: כאשר האדם הוא בעל יראת שמים – הוא מבין: כי כל מה שהוא רואה – זה מאת: אלוקים ולכן יודה על כל הדברים שזוכה ליהנות מהם" "הודו לה' כי טוב" ולא יזקוף את הצלחתו על כוחו בלבד.
מכל האורחים הקדושים-המתארחים בסוכה - ונקראים: "אושפיזין"- יש ללמוד את מעלות האמונה בה' ואהבת התורה:
להלן: כמה דוגמאות:
אברהם אבינו - הפיץ את האמונה גם לאחרים ונקרא: "אבי האומה"
יצחק: שרד את "ניסיון העקדה" והלך בדרכי אביו – אברהם ולכן זכה גם להצלחה כלכלית מרובה - היה ידוע כמפיץ תורה לאחרים.
דוד המלך אומר בהתלהבות: "מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כׇּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי". [תהלים קי"ט, צ"ז]
דוד המלך עד כדי כך שמח עם התורה - שהוא היה מגזים בשמחתו - יתר על המידה ומיכל שהביטה בו – לא ראתה זאת בעין טובה - כפי שכתוב:
"וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז, לִפְנֵי יְהוָה; וְדָוִד, חָגוּר אֵפוֹד בָּד. וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, מַעֲלִים אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, בִּתְרוּעָה, וּבְקוֹל שׁוֹפָר. וְהָיָה אֲרוֹן יְהוָה, בָּא עִיר דָּוִד; וּמִיכַל בַּת-שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה, וַתִּבֶז לוֹ, בְּלִבָּהּ" .[שמואל- ב', פרק: ו', י"ד-י"ז]
בהמשך הכתוב מציין:" וּלְמִיכַל, בַּת-שָׁאוּל, לֹא-הָיָה לָהּ, יָלֶד--עַד, יוֹם מוֹתָהּ".[שם: ו', כ"ג] מכאן לומדים: כי היות ומיכל היה בליבה- בזיון כלפי דוד שהיה מפזז ומכרכר לפני ארון ה' ! לא זכתה מעולם ללדת.
ואילו כל המתאמץ לרקוד ולשמוח ולפזז יותר מהרגיל - זוכה לברכת הבנים!
מעשה שהיה: יהודי שהמתין זמן רב להתברך בילדים - באותה שנה בשמחת תורה - התאמץ יתר על המידה בריקוד - וככלות השנה בשמחת תורה שלאחריה - ערך ברית לבנו בכורו. [בהשראת החוברת של הרב אברהם אלימלך בידרמן]
דוד המלך מגלה לשלמה בנו: כי אם ברצונו להצליח למלוך על עם ישראל - הסגולה הגדולה ביותר- היא: להתחבר לספר התורה ולקיים את המצוות- כנאמר: "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-דָוִד, לָמוּת; וַיְצַו אֶת-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, לֵאמֹר. אָנֹכִי הֹלֵךְ, בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ; וְחָזַקְתָּ, וְהָיִיתָ לְאִישׁ. וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְו�תָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְו�תָיו, כַּכָּתוּב, בְּתוֹרַת מֹשֶׁה--לְמַעַן תַּשְׂכִּיל, אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר תִּפְנֶה, שָׁם. לְמַעַן יָקִים יְהוָה אֶת-דְּבָרוֹ, אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר, אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת, בְּכָל-לְבָבָם וּבְכָל-נַפְשָׁם: לֵאמֹר—לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ, מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל" [מלכים א', פרק: ב', א'- ה']
אכן הצלחתו של שלמה המלך ידועה לכל.
המתכון להמשך השמחה לכל השנה.
"שפת אמת" מבאר: כידוע חג סוכות- נקרא גם בשם: "חג האסיף":
"וְחַג, הָאָסִיף--תְּקוּפַת, הַשָּׁנָה" [שמות ל"ד, כ"ב] כלומר: עיקר ותוקף הקיום לכל השנה - ונקרא: "חג האסיף" שאוסף בו כוח ותוקף לכל השנה"
לכן בשמחת תורה - אנחנו מגיעים לשיא השמחה - כוח ועוצמה - ורוקדים עם ספרי התורה בגיל ובשירה - כי שואבים את הכוח מחג הסוכות מאיסוף התבואה.
חז"ל סוברים: כי כל הזהיר בשמחה של התורה - בחג שמחת תורה—יש הוכחה - כי לא יפסוק תורה מזרעו !
דברי משה בתחילת הפרשה "וזאת הברכה": "תּוֹרָה צִוָּה ־ לָנוּ, מֹשֶׁה: מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב". מגלים לנו: כיצד נשמח גם אחרי חגי תשרי:
"ציווה"- מלשון צוותא: עם ישראל חייב לחיות באחדות - על מנת לקיים את התורה דרושה: שלמות ,אהבת חינם ואחריות של החברים זה לזה.
כי אדם יחיד אינו יכול לקיים את כל התורה כולה.
אך מאז שניתנה התורה-כוונת משה בברכתו לעם ישראל היא : עם ישראל חייב להיות מחובר אל התורה - לאורך כל החיים-זו אחריות לעד-מדור לדור!
"אל תהי קורא "מורשה" אלא מאורסה: מלמד שהתורה ארוסה לישראל שנאמר (הושע בו, כ"א): "וארשתיך לי לעולם". [על פי: שמות רבה, ל"ג, ז]וזו העוצמה של שמחת תורה-גם לכל השנה ....
פרשת "וזאת הברכה" מסתיימת במילים : "לְעֵינֵי כָּל ־ יִשְׂרָאֵל". האות האחרונה היא: ל' ואילו האות הראשונה בחומש בראשית היא: ב'- המופיעה בתחילתה המילהְּ: "ברֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים",יחד נוצרת המילה: "לב" - רעיון זה בא ללמד אותנו: כשם שאין להפסיק את פעילות הלב של האדם - אפילו לזמן קצר , כך אין אנו רשאים להפסיק במשך כל החיים את לימוד התורה. דוד המלך אומר: "תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ; עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי".[תהלים י"ט, ח']
לסיכום, לאור האמור לעיל: מכל חגי תשרי ובמיוחד מחג שמחת תורה - נוכל להמשיך לשאוב את עוצמת השמחה לכל השנה - באמצעות כוח לימוד התורה וההתמדה-היומיומית בה - כדברי דוד המלך: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב: כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה" [תהלים: א', א-ג]