פרשת ויקהל פקודי - כיצד נפתח  שער לכנפי השכינה ?

מאת: אהובה קליין.

פרשיות - ויקהל פקודי המתארות את המשך מלאכת המשכן עד התוצאה הסופית – יש בהן - הוראות  לעם ישראל כיצד עלינו לנהוג  נכון כדי להגשים את המטרה הנעלה:

"וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם". מעניין כי התורה מקדישה לנושא המשכן חמש פרשיות - זאת מפני חשיבות הנושא לחיי כל עם ישראל.

בתחילת הפרשה - משה מקהיל את עם ישראל כנאמר: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם.  שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת.  לֹא ־תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת. 

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר.  קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַיהוָה, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת.  וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים.  וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים.  וְשֶׁמֶן, לַמָּאוֹר; וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.  וְאַבְנֵי שֹׁהַם--וְאַבְנֵי, מִלֻּאִים:  לָאֵפוֹד, וְלַחֹשֶׁן. וְכָל חֲכַם לֵב, בָּכֶם, יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ, אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה.[שמות, ל"ה, א'-י"א]

השאלות הן:

א] מהי חשיבות האחדות בעם ישראל?

ב] שמירת השבת - מדוע  עונשם של המחללים  -  מוות?

ג] מהן המידות  והמעשים  כתנאי להשכנת השכינה על ישראל ?

תשובות.

חשיבות אחדות ישראל תמיד!

כבר בתחילת פרשת ויקהל משה מקהיל את עם ישראל  ויש לכך כמה טעמים חשובים:

א] רש"י מדגיש - כי הדבר התרחש למחרת יום הכיפורים כאשר ירד עם הלוחות השניים[שמות ל"ד, כ"ט]

כדי למסור להם על ענייני המשכן, היות וכולם היו במצב של קדושה ומתוקף כך - קל להם להזדרז במצוות.

מכאן שמשה ניצל –את הזמן המתאים –היינו - את המצב הרוחני הגבוה שהיה לעם.

ב] היה צורך לאסוף את כל עם ישראל-כדי להודיע להם על מגבית כללית למען המשכן אשר נועד להיות  להם מוקד רוחני – היות וכל העם היה  שותף בהקמתו.

ג] הייתה כאן מטרה נוספת: להדריך את עם ישראל כיצד עליהם לארגן את  חייהם בצורה נכונה - למען  ייכון העם לנצח!

ד] לאחד את כל העם כאיש אחד - כפי שהדבר מוזכר במסכת: יומא [ט, ע"א]: הסיבה לחורבן בית המקדש השני הייתה: שנאת חינם.

כדי למנוע בעתיד חורבן נוסף - היה צורך ללכד מחדש את העם, על כך מרמז משה לעם: כי רק  על ידי אחדות בעם   ניתן לשרוד  ובכך מותנה גם קיום המשכן וזאת ,למרות שישראל מחולקים לשנים עשר שבטים- הם חייבים לראות עצמם כמכלול אחד של: "עדת בני ישראל".

ה]הסיבה הנוספת הצורך לאחד את כל העם – כי  רק כאשר כל העם מאוחד כאיש אחד בלב אחד - הוא מסוגל לעמוד כנגד כל האויבים.

המלבי"ם  מסביר: כי בזמן מעמד הר  סיני כל העם היה מאוחד  והוא מסתמך על הפסוק:"ויחן שם ישראל נגד ההר" [שמות י"ט, ב]

מדוע כתוב :"ויחן" בלשון יחיד ולא רבים ? מלמד שכל העם היה מאוחד כאיש אחד בלב אחד, אך כאשר חטאו בעגל, השטן שהיה מקטרג - גרם למחלוקת ופירוד  בתוך שבטי ישראל.

מכאן: כאשר  משה מקהיל את העם-הוא גורם לתיקון בעם ומאחד מחדש את כולם  בדומה ליום מתן תורה.

עונשם הכבד של  מחללי  שבת.

נאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת.  לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת".

באמת מדוע כתוב תחילה: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה"? וכי לא די להזכיר את קדושת השבת-בלבד?

אלא יש כאן מסר : כל יהודי-עליו לדעת - אם הוא  עובד רק שישה ימים בשבוע - ממילא זוכה לעונג שבת אמיתי  וגם יש לו ברכה ופרנסה במשך ששת הימים שעובד!

אך אם חלילה אינו שומר שבת - עבודתו במשך כל ששת ימי השבוע אינה. מבורכת.

יתכן שיבוא אדם וירצה  לסתור את העונש הכבד - של חילול יום השבת באומרו: ראיתי אנשים רבים שמחללים שבת ולא קורה להם דבר?

התשובה  ע"פ חז"ל: כי העיוור נחשב כמת: "ארבעה חשובים כמתים, אלו הן: עני, סומא, מצורע, ומי שאין לו בנים"

* היום אין  את מחלת הצרעת – אך יש מחלות אחרות לא פחות מסוכנות.

לפי רש"י: התורה הקדימה את עניין השבת לנושא מלאכת המשכן - כדי להודיע שמלאכת המשכן אינה דוחה את השבת.

לפי שמות רבה: השבת שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.

הקב"ה אמר לעם ישראל : אם יקפידו על שמירת השבת , ה' יחשיב זאת כאילו שמרו את כל המצוות שבתורה.

אך אם חס ושלום - יחללו את השבת ,ה' יחשיב זאת כאילו חיללו  את כל המצוות.

הגאון מווילנא מבאר: דין הוא שיש לענג את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. צריך שכוונתו – תהיה לכבוד שבת קודש.

על כך הנביא אומר:

"אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי; וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר.  אָז, תִּתְעַנַּג עַל יְהוָה, וְהִרְכַּבְתִּיךָ, עַל במותי בָּמֳתֵי אָרֶץ; וְהַאֲכַלְתִּיךָ, נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ--כִּי פִּי יְהוָה, דִּבֵּר". [ישעיהו נ"ח, י"א]

המעשים והמידות הטובות הנחוצים להצלחת השראת השכינה  על ישראל.

א] התרומה רצויה לפני ה'- רק כאשר באה מכסף שנרכש בצדק ובמשפט- ולא מתוך מעשי מרמה. כי אז היא נחשבת ל"מצווה הבאה בעברה "ויותר מזה- היא צריכה להינתן מתוך- נדיבות הלב.

ב] האומנים- בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך היו בעלי כישרון מתנת שמים- שה' הקדיש אותם מראש לעבודת המשכן וכליו.. הדבר רמוז בשמותיהם:

בְּצַלְאֵל - הָיָה בְּצֵל אֵל[בְּצֵל אֱלוֹקִים- מְחֻבָּר לָה' בִּתְפִלּוֹת וְלִמּוּד תּוֹרָה].

אָהֳלִיאָב- הָיָה בְּאֹהֶל ה'- כְּלוֹמַר גַּם כֵּן מְחֻבָּר בִּתְפִלָּה וְלִמּוּד  תּוֹרָה לָה'.

ג]הייתה דרושה זריזות מיוחדת – ויגיעה - הן בעבודת המשכן והן במלאכת הנשים  בטוויית החוטים- הישר מגב הצאן.

כפי שנאמר:" וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ; וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה, אֶת ־הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן, אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וְאֶת הַשֵּׁשׁ.  וְכָל־הַנָּשִׁים--אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה, בְּחָכְמָה:  טָווּ, אֶת הָעִזִּים". [להלן ל"ה, כ"ה-כ"ו] כאשר משה ראה שהכול נעשה  מתוך נדיבות הלב , זריזות ויגיעה-הוא בירך את עם ישראל.

לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כדי שהשכינה תשרה עלינו כציווי ה' – עלינו להיות מחוברים לתורה הקדושה לאהוב את ה'  כמו שנאמר:

"וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ וּבְכׇל מְאֹדֶךָ"  זהו ציווי חשוב ונכבד ובאופן זה שנאהב את ה'  נשפיע על כל עם ישראל  לאהוב את ה' – ולבטוח רק בו - ונקיים  את המצוות באהבה ובאמונה טהורה , נאמץ את המידות הטובות, האחדות בעם, אהבת הזולת, הזריזות והיגיעה ,ההתמדה  של אומני המשכן בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך נלמד  מהתנהגותן של הנשים חכמות הלב, - כך נשמש אור לגויים – דוגמת המנורה במשכן ואחר כך במקדש ונזכה לא רק לשכינה שתשרה עלינו אלא להגנה מלאה מאת ה' כנאמר:

"יְהֹוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן". [שמות, י"ד, י"ד]  אמן ואמן.