מטח הזיקוקים האיר את השמיים החשוכים וקהל רב שמילא את האולם עמד ומחא כפיים, השמחה הייתה גדולה שוש ואריק הגיעו סוף סוף ליום המאושר בחייהם,יום חתונתם.

אין אחד מבני משפחתם או מחבריהם הקרובים שלא שמח בשמחתם של שני האנשים היקרים הללו,הקשר שארך כמה שנים סוף סוף קיבל לגיטימציה ומהיום הם יוצאים לדרך כמשפחה כשכל העתיד עדיין לפניהם.

לאחר החתונה נכנסו שוש ואריק לשגרת חיים שהינה מנת חלקם של רב האנשים, ואזי הגיעה הבשורה המשמחת-שוש בהריון!

שתי המשפחות ובני הזוג הצעיר שמחו שהיורש בדרך ופרי אהבתם אמור להגיע לעולם.

לאחר 9 חודשיים ילדה שוש בן זכר, בריא ויפה תואר, היה מוזר שהבית פתאום קיבל ריח אחר וציוד וריהוט שלא הכירו מילא את ביתם.

בלילות כשוש קמה להניק את התינוק אריק קם יחד איתה וניסה לעזור כמיטב יכולתו ובכדי לא להפריע היה נרדם מדי פעם על הספה.

והשגרה כרסמה בחייהם באופן הכי נורמלי כפי שקורה לכולם והדינמיות של היומיום הובילה אותם קדימה כשאריק עובד הרבה שעות ושוש עסוקה בגידולו של הילד.

הם אהבו האחד את השניה ולא שמו לב אפילו שהשגרה כרסמה ותפשה את מקומה לענייני היום יום וכעבור תקופה שוש הרתה שוב.

לאחר עשר שנות נישואים מצא עצמו אריק לא פעם ישן בסלון, זה לא הפריע לו להירדם מול מסך הטלוויזיה וזה לא נראה בעיניו מוזר שפתאום הסלון הפך חלק ממנו ומשגרת חייו.

גם לשוש הדבר לא הפריע, לפתע היא יכלה להביא את הילדים לישון איתה בחורפים הקרים או כשהיו חולים והדבר נראה מאוד טבעי והרי שניהם רוצים בטובת הילדים שירגישו שאוהבים אותם ונמצאים לצידם תמיד.

והילדים גדלו ולפתע יש ערבי כיתה וחוגים ואבא מחכה ער בסלון להחזיר הביתה בשעות מאוחרות ואמא הולכת חדר השינה לישון באין מפריע, או הפוך כשאבא נרדם ואמא מביאה את הילדים והם צוחקים וממציאים בדיחות על הנחירות של אבא בסלון.

אף אחד מהם לא הקדיש לזה חשיבה שבעצם החלה הפרדה בין שוש לאריק כשרצו לתנות אהבים אריק הלך לחדר השינה ולאחר המקלחת באופן טבעי יישר את הכריות על הספה ושם נשאר.

היו פעמים כשלשוש היו נדודי שינה פשוט התיישבה בסלון, הם צפו בטלוויזיה, אכלו דסקסו על העבודה,הילדים, אבל ללא ציינו את העובדה שהביחד שלהם לא כ"כ "ביחד".

כעבור שנים כשהילדים בגרו הם גם החלו לצאת בנפרד, פרגנו האחד לשנייה, הבינו שצריך להתאוורר מדי פעם והכל נראה טבעי והרי הם ביחד ולא רבים הרבה והבית מתנהל למופת, העיוורון הכה בהם ולא התובנה, אריק כבר לא ביקר את שוש בחדר השינה היא הייתה כמו אחותו הוא אהב אותה אבל לא חשק בה ומצא לעצמו פתרונות מחוץ לבית.

יום אחד בשיחה עם חברה הבינה שוש שמשהו שגוי קורה פה, שהיא נשואה על הנייר, בחשבונות המשותפים, בשם המשפחה אבל למעשה הרגישה לבד והחליטה לנסות לתקן את חיי הנשואים שלה.

בערב התיישבה ליד אריק בסלון וניסתה לגרור אותו לשיחה, לברר מה קרה ולאן נעלם הקשר הפיזי ביניהם, אריק די התפתל ולא ענה ישירות אבל שוש לא ויתרה והמשיכה, הוא התיישב הביט בה ואמר "אל תאשימי רק אותי,גם לך היה נוח שישנתי בסלון ולא הטרדתי אותך, ויש שתי אפשרויות או שנמשיך לחיות ככה או שניפרד" מעיניה של שוש זלגו דמעות, הביטה באריק כלא מאמינה ואמרה "אני לא מתגרשת אני מתביישת".

והימים חלפו והשנים  קדמו את שניהם לגיל 50 ,גיל בו צריך כבר לנוח קצת מהלחץ הכלכלי,מגידול הילדים, אבל המצב ביניהם לא השתנה והשקט ששרר בבית פילח את האוויר, גם מכנים משותפים לשיחה כמעט ולא היו להם.

שוש חיה בתחושה של בושה ועשתה הכל שהמשפחה או החברים ידעו על כך עד שיום אחד בעיתון של סוף השבוע  ראתה כותרת במוסף ומיד הלכה לקרא את הכתוב, המאמר היה על אנשים כמותה וכמו אריק והיא ממש הרגישה שכותבים את קורות חייה ורק אז הביטה בכותרת של המאמר שאמרה הכל-

שביתת הנשק השקטה!!