במהלך השנים היו תקופות בהן הרגשתי לא שייך, לא נמצא במקום שבו אני יכול להיות עצמי.

זה לא תמיד פשוט להבין את המקום שלך בעולם , במיוחד כשאתה מרגיש שהדעות שלך לא נשמעות או שאתה לא מקבל את ההזדמנות להראות את יכולותייך.

שיחות פנימיות שמלוות בתסכולים ושאלות על עצמך- למה לא מקבלים אותי? למה לא מצליחים להבין אותי? כל השאלות הללו חותרות לאותו מקום שהוא יצירת תחושת ניכור.

אבל עם הזמן הבנתי דבר חשוב. לא תמיד צריך לחכות שיתנו לך את הבמה, לפעמים צריך ליצור אותה בעצמך.

לא מדובר בהגדרה פשטנית של "שייך" ו"לא שייך" ,אלו לא מושגים שמכתיבים את ערכינו ,לא צריך להתאים לסטנדרטים של אחרים כדי להרגיש ערך של עצמי.

כל אחד מאתנו יכול למצוא את הדרך שלו ,גם אם היא לא תמיד מתאימה לציפיות של העולם .

למדתי שמילים יכולות להיעלם ברוח אך המעשים נשארים.

התחלתי להבין ,ככול שעבר הזמן שאני לא פחות טוב מאף אחד. אני לא צריך לחכות לאישור , אני לא צריך להתאים את עצמי לציפיותיו של אדם אחר כדי להרגיש שווה . אמנם זה לא קל כשאתה מרגיש שאנשים לא מבינים אותך ,או לחילופין כשאתה לא מקבל תמיכה מסביבה קרובה, אך המפתח הוא לא לתת לתסכולים להכתיב את הדרך שלך אלא למצוא את הדרך שלך גם אם היא שונה ממה שמצפה החברה.

                        מסקנה

אם אתה מרגיש שאין לך מקום ,שאין מי שיתמוך בך אך תתן לזה לעצור אותך .

אתה לא צריך אישור מאף אחד להרגיש שווה.

כל אחד מאתנו הוא ייחודי ויש מקום לכל אחד מאיתנו ליזום וליצור גם אם לפעמים הדרך קשה ולא תורמת.