מס' צפיות - 77
דירוג ממוצע -
פרשת מצורע ושבת הגדול/ מאת: אהובה קליין.
מה הקשר- בין פרשת מצורע- לשבת הגדול?
מאת: אהובה קליין 07/04/22 (08:42)

פרשת מצורע ושבת הגדול - מה הקשר?

מאת: אהובה קליין

פרשת מצורע פותחת במילים:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ:  וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן.  וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ"...... [ויקרא פרק י"ד, א-ד]

לקראת סוף הפרשה נאמר:

"וְהִזַּרְתֶּם אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִטֻּמְאָתָם; וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם, בְּטַמְּאָם אֶת-מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם". [להלן פרק ט"ו, ל"א]

השאלות הן:

א] מה המשמעות: "ֹזאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹורָע" ?

ב] מדוע חשוב לעם ישראל להיטהר מטומאה?

ג] הקשר ל"שבת הגדול"?

תשובות.

תּוֹרַת הַמְּצֹרָע"

חז"ל סבורים: כי הנגעים באים על האדם בעבור עיסוקו בלשון הרע ,מתברר. כי עבירה זו נמנית בשורה אחת עם העבירות החמורות: עבודה זרה. גילוי עריות, ושפיכות דמים.

למעשה, העוסק בדיבור לשון הרע - מטמא את פיו ואם יגיד  דברי תורה - או יתפלל - כל מילותיו נטמאות ונופלות לידי כוחות הטומאה.

מטעם זה אמר דוד המלך:   " נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע;    וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב;  בַּקֵּשׁ  שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ". [תהלים ל"ד, ,י"ד- ט"ו]

לפי זה, אין ערך לעשיית הטוב , אלא בתנאי  שהאדם נוצר את פיו  ונמנע מעיסוק בלשון הרע, אם אין מקפידים להתרחק מעבירה חמורה זו - אין ערך לעשיית הטוב בעולם.

אם המצורע חוזר בתשובה, בעקבות כך באים על תיקונם כל דברי התורה שלמד עד כה ורק כעת הם יעמדו  לזכותו.

לכן נאמר: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹורָע"- לפי שהתורה שהמצורע למד בעבר - היא מתקבלת  לזכותו "ביום  טהרתו" רק אז היא באה על תיקונה ולא לפני כן. [על פי "קומץ המנחה"]

אור החיים מסביר: חכמים אמרו על בעלי לשון הרע:" מה תקנתו? יעסוק בתורה ויתרפא" רק עתה "ביום טהרתו". לימוד התורה עשוי להועיל לו רפואה- אך קודם טהרתו וחזרתו בתשובה אין לימוד התורה יכול לסייע לו.

ב"חובת הלבבות" נאמר: בזמן שאדם אומר על רעהו לשון הרע - אזי כל מצוותיו נזקפים לטובת אותו אדם שהוא  ריכל עליו לשון הרע ואילו חטאיו של האדם שעליו דיבר רעות - עוברים לאותו בעל לשון הרע.

על כן נאמר: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹורָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ" כי רק מיום שנעשה טהור וחזר  בתשובה - נשארת התורה שלמד לפני חטאו - והיא שייכת לו.  אך, לפני כן  התורה כבר הייתה ברשות אותו אדם שבעל לשון הרע דיבר עליו.  [על פי "ארץ הצבי"]

"חובת הלבבות" מביא את דברי חז"ל: "כל המעביר על מידותיו מעבירין ממנו כל פשעיו" אם אדם שמע שפלוני דיבר עליו לשון הרע והדבר פוגע בו  ונוצר את לשונו מבליג – ואינו מגיב, למרות שהדברים פגעו בו - אזי מעבירים ממנו את כל חטאיו  אל המדבר עליו בגנותו מילים רעות - וזוקפים אותם לחובתו של המדבר עליו לשון הרע. יתכן שזו הכוונה במשפט: "טוב שברופאים לגיהנום" משפט זה מכוון כלפי בעל לשון הרע - הוא נחשב  לטוב שברופאים לפי שעל אותו אדם שדיבר  בגנותו באותו רגע- ההוא מתרפא מכל פשעיו ועברותיו ואילו בעל לשון הרע יורד לגיהנום....

מעשה שקרה: "ברבן גמליאל שאמר לטבי - עבדו: צא וקנה לנו חתיכה טובה מן השוק, יצא טבי - עבדו והביא לו לשון, לאחר ימים אמר לו רבן גמליאל: צא וקנה לנו חתיכה רעה מן השוק והביא לו שוב לשון, אמר לו רבן גמליאל: כשאמרתי לך: צא וקנה חתיכה טובה מן השוק, הבאת לשון, וכשאמרתי צא וקנה לנו חתיכה רעה מן השוק, הלכת והבאת לנו לשון?

אמר לו טבי: אדוני, הלשון - ממנו הטוב וממנו הרע, כשהוא טוב - אין טוב ממנו וכשהוא רע, אין רע ממנו "  [מתוך גמרא: מסכת פסחים]

שלמה המלך אומר: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ"  ( משלי} כלומר- אם האדם ידבר רע- הדבר יביא מוות ואם ידבר טוב- דברי תורה  הדבר יביא לו חיים ומי שאוהב לדבר דברי תורה - יאכל מפרייה-ייהנה.

אמר רבי יהושע בן לוי, חמש תורות כתובות במצורע:

א] בסוף תזריע: "זאת תורת נגע הצרעת"

ב]  [מצורע י"ד, ב] "וזאת תהיה תורת המצורע"

ג] [שם ל"ב] "זאת תורת אשר בו נגע צרעת"

ד] [שם  נ"ד]:"זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק"

ה] [שם נ"ז]  " זאת תורת נגע הצרעת"

 מכאן ההוכחה: שהעוסק בלשון הרע עובר על חמישה חומשי תורה.

חשיבות הטהרה.

נאמר: "וְהִזַּרְתֶּם אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִטֻּמְאָתָם; וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם, בְּטַמְּאָם אֶת-מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם".

רש"י מסביר: "אין נזירה - אלא פרישה - הכוונה שיש לפרוש ולהתרחק מהטומאה.

רש"י מביא כמה דוגמאות להמחשת דבריו:

 "הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָון--זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת-יְהוָה, נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--נָזֹרוּ אָחוֹר". [ישעיהו א', ד]

"כִּי אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, וּמֵהַגֵּר אֲשֶׁר-יָגוּר בְּיִשְׂרָאֵל, וְיִנָּזֵר מֵאַחֲרַי וְיַעַל גִּלּוּלָיו אֶל-לִבּוֹ, וּמִכְשׁוֹל עֲונוֹ יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו; וּבָא אֶל-הַנָּבִיא, לִדְרָשׁ-לוֹ בִי--אֲנִי יְהוָה, נַעֲנֶה-לּוֹ בִּי". [יחזקאל י"ד, ז]

מדוע התורה מצווה להתרחק מהטומאה?

התשובה היא: כי המטמא חלילה את בית המקדש  עונשו כרת!

דעת מקרא סובר :  יתכן שהכתוב הקדים את נושא צרעת האדם לצרעת הבגד ולצרעת בקירות הבתים - היות וצרעת האדם היא הקשה ביותר מהטעם: שהיא עשויה לבודד את האדם מהחברה ולאסור עליו את הכניסה למקדש כל עוד- לא התרפא. ומנגד המצורע עשוי לטמא אנשים אחרים שלא נפגעו  מהמחלה- ובכך עשוי גם בית המקדש להיטמא.!

הקשר להפטרה [בספר  תרי עשר במלאכי.[פרק ג]

הנביא מלאכי מנבא: כי יבוא יום הדין – הצדיקים ייהנו  מאור ה' ואילו הרשעים יבואו על  עונשם, כפי שנאמר:

"וְהָיוּ לִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, לַיּוֹם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה; וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם--כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ, עַל-בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ. וְשַׁבְתֶּם, וּרְאִיתֶם, בֵּין צַדִּיק, לְרָשָׁע--בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים, לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ. 

"כִּי-הִנֵּה הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה, קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא -יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.  וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא, בִּכְנָפֶיהָ; וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם, כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק. וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים--כִּי-יִהְיוּ אֵפֶר, תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם:  בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת". [מלאכי ג, י"ז- כ"ב]

אומר הנביא מלאכי: הקב"ה מקשיב וגם  מתבונן בצדיקים – כאשר הם רואים את הצלחת הרשעים שטוב להם ומתמרמרים ואומרים : הרי אנחנו  שומרים את מצוות ה' כביכול ללא תועלת? והקב"ה מתעלם מאתנו?- אך למעשה, אין הדבר כך. הקב"ה  רואה את יראי ה' וכותב אותם בספר הזיכרונות. והנה יבוא יום הדין - בו הקב"ה יעניש את הרשעים ואז תבחינו בין גורל הצדיקים  העובדים את ה' לבין הרשע   שאינו עובד את ה'- זה יהיה יום חם - בוער כתנור וכל הרשעים  יהפכו לקש הנשרף מרוב  החום יהפכו  ללהבה - ויושמדו כליל. ואילו על הצדיקים תזרח האור והם יצאו לרחובות וירקדו.

רש"י אומר: ה' מוציא חמה מנרתיקה - הרשעים נידונים בה ואילו הצדיקים מתרפאים בה.

כאן ,לעניות דעתי - מבחינים  בקשר בין פרשת מצורע - שמטרת  התורה לגרום למצורע- לחזור בתשובה -  לתקן את דרכיו - כדי שיהיה ראוי להיכנס גם למשכן אחרי שעבר את התיקון וישב מחוץ למחנה - ועבר את כל שלבי הטהרה רק אז הוא יוצא לדרך חדשה.

ביום הדין -  בדברי  נבואתו של הנביא מלאכי-  כל האמת תצא לאור: מי הם  הצדיקים  שיזכו לאור  רוחני ומי  הם הרשעים אשר יבואו על עונשם.

לסיכום, לאור האמור לעיל: החוט המקשר בין פרשת מצורע לדברי הנביא מלאכי  הוא:

"זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים.  הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא.  וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם--פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם".[מלאכי  ג', כ"ב- כ"ד]

כלומר-בפרשת "מצורע" -  המצורע שחטא בלשון הרע- חייב להיות בפיקוח הכהן לאורך כל הדרך ורק כאשר סיים  את כל שלבי הטהרה- יוכל להיות טהור ולהיכנס למשכן - גם זכות לימוד התורה שלמד- תשוב להיות חלק ממנו ובדברי הנביא מלאכי ישנו קשר הדוק לקיום התורה והמצוות שזו תכלית עם ישראל כמו   גם בפרשת מצורע. והדבר יתגלה לעיני כל-ביום הדין כאשר ה' יפתח את ספר הזיכרונות - בהם הוא מבדיל בין הצדיקים לבין הרשעים

וביום גדול זה: הצדיקים יתגלו לעיני כל ויספגו אור והרשעים ייענשו קשה.

יפים וחשובים דברי משה לעם:

"תּוֹרָה צִוָּה - לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב". [דברים: ל"ג, ד]

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר