מס' צפיות - 282
דירוג ממוצע -
פרשת מקץ/ מאת: אהובה קליין.
יציאה מן המיצר- כיצד?
מאת: אהובה קליין 03/12/21 (08:48)

פרשת מקץ - יציאה מִן הַמֵּצַר – כיצד ?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת מקץ פותחת במילים: "וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִים יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל- הַיְאֹר".  [בראשית מ"א, א] פרעה חולם שני חלומות:

החלום האחד: שבע פרות שמנות העולות מן היאור נבלעות על ידי שבע פרות רזות מאד.

החלום השני: שבע שיבולים יבשות בולעות שבע שיבולים יפות ובריאות – בתום החלום השני - פרעה היה נסער מאד, הוא חסר מנוחה ומתייעץ עם  חרטומי מצרים – אך  הם לא הצליחו לפתור את חלומותיו!

בהמשך, לפתע ,שר המשקים מגלה לפרעה על יכולתו של יוסף לפתור חלומות:

 "וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים, אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר:  אֶת-חֲטָאַי, אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם.  פַּרְעֹה, קָצַף עַל-עֲבָדָיו; וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר, בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים--אֹתִי, וְאֵת שַׂר הָאֹפִים. וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד, אֲנִי וָהוּא:  אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ, חָלָמְנוּ.  וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים, וַנְּסַפֶּר-לוֹ, וַיִּפְתָּר- לָנוּ אֶת- חֲלֹמֹתֵינוּ:  אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ, פָּתָר". [פרק מ"א, ט- י"ג]

כאשר פרעה  משתכנע שיוסף האיש הנכון לפתירת חלומותיו - הוא שולח לקרוא לו:

 השאלות הן:

 א] מה משמעות עניין הזמן שנתיים ימים?

 ב] כיצד יצא יוסף מבית האסורים?

 תשובות.

"וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִים יָמִים.."

ה"נתיבות שלום" מביא  פירושים  עמוקים על המילים: "שְׁנָתַיִים יָמִים"- לגבי משמעות חיי היהודי.

א] בספר הקדוש: "נועם אלימלך" מעלה קושי ושואל: מדוע נאמר גם "ימים" הרי יכול  היה  הכתוב להסתפק במילה: "שנתיים" ולפי זה המילה "ימים"- מיותרת!

ב] הסבר על פי ספרו של ר' נחום מצ'רנובל בספרו " מאור עיניים" מבהיר : המילה - "שנתיים" מלשון שינה, שנתיים ימים—היינו  שימיו עוברים בשינה, ועל דרך זו מבאר הפסוק:

 "וַיְהִי, מִקֵּץ.."- הכוונה שאדם מתבונן על  קצו - כפי שנאמר במסכת אבות: "וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ" [מסכת אבות ב, י]

כאן הכוונה ליהודי ששם לב ששנתיים מימיו עברו עליו בשינה ותרדמה , כי כאשר הוא עושה חשבון שימיו עברו עליו מתוך שינה ולא פעל  באותה תקופה במאומה- כפי שנאמר:"

"וּפַרְעֹה חֹלֵם", חלם – מלשון חלים – היינו - מתחזק. פרעה המסמל את יצר הרע - הולך ומתחזק- כמאמר חז"ל: [במסכת  קידושין ל] יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ונוסף לו יצר הרע , מאחר ולא ניצל את הזמן שחלף והעביר את חייו בלא מעשים טובים ורוחניים, העביר את ימיו  בשינה - כתוצאה מזה  יצר הרע הולך ומתחזק - כלומר כאשר זה נופל - זה קם - ובדומה לחלום פרעה שהפרות הרעות מראה בלעו את פרות הטובות מראה . כך שפרות הטובות המראה - לא היה להן שום  עקבות - והנמשל : הזמנים הטובים עוברים והזמנים הרעים מכלים את מה שנותר מהימים הטובים - עד שנמצא שלא פעל במאומה בימים הטובים. בדומה ליוסף שהיה איש חכם ונבון ונתן את העצה: להכין מהימים הטובים - לימים הרעים, ולא כפרעה שנאמר עליו: "וייקץ ויחלום שנית"

שהוא מסמל אדם שנרדם וכאשר הוא קם ועושה חשבון  נפש - הוא נרדם שנית, לא כך צריך להתנהג היהודי - אלא  כעצת יוסף להכין מימי הטובה לימי הרעה. כמו שנאמר על יעקב כאשר ישן  בדרכו לחרן והתעורר נאמר: "ויקץ ויאמר: "אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי".

ברגע שהתעורר- מיד הבין שיש ה' במקום.

נאמר [בסוף מסכת פסחים] כאשר עובר יום - שהיהודי לא עשה דבר ביום הזה- אינו  נחשב יום בחייו שהרי נאמר [בתהלים נ"ב]:"חסד אל כל היום"- לפי שבכל יום צריך אדם לעשות חסד! ואם חלף יום מימיו שלא  פעל - הרי זה לא נחשב כלל ליום. כי בכל יום אדם צריך לעשות מעשה טוב – בגדר - "סור מרע ועשה טוב"  היות ולכל יהודי יש שליחות בחייו , עליו למלא את שליחותו בכל יום ואם אינו פועל מיד, מתגבר יצר הרע - וממילא – פרעה חולם.  מתקיים בו שגם הדברים הטובים שעשה בחייו נאכלים על ידי יצר הרע!

רש"י מסביר: "קץ" משמעו – לבסוף - בסוף שנתיים ימים. זהו המשך למה שנאמר בפרשת :"וישב" יוסף ביקש משר המשקים , לאחר שפתר את חלומו: "כִּי אִם - זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי, חָסֶד; וְהִזְכַּרְתַּנִי, אֶל-פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, מִן-הַבַּיִת הַזֶּה.  כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים; וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי-שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר". [בראשית  מ, י"ד- ט"ו]

היות ויוסף בטח בשר המשקים - לכן נשאר בבית האסורים שנתיים נוספות ובתום תקופת השנתיים, פרעה חלם את החלומות.

ראיתי הסבר יפה של בעל ה"לב שמחה" [מתוך גיליון הפרשה של הרב אברהם אלימלך בידרמן] למרות שעניין העיכוב של שנתיים , אולי כלפי חוץ נראה עניין רע, לגבי יוסף - ששר המשקים שכח להזכירו - לפני פרעה - כדי להוציאו מבית האסורים, הרי יכול היה יוסף לייסר עצמו ולחשוב: מה עשיתי ומדוע השתדלתי השתדלות יתרה, וכעת אני משלם על כך מחיר יקר.. לא כן הדבר ! שהרי הכול מתוכנן על ידי אלוקים ודווקא מעיכוב זה - יצא טוב שהרי אם היה יוסף משתחרר מבית האסורים מיד באותה שעה ,היה משתחרר לחירות  ובזה היה מסתיים כל  העניין. אך מכיוון שנשאר שנתיים נוספות במקום , הקב"ה מסובב כל הסיבות ויוסף הוזכר לפני פרעה, בדיוק, כאשר חיפש פותר לחלומותיו כתוצאה מכך לא רק יצא יוסף לחירות, אלא זכה לגדולה - להתמנות - ל "משנה למלך".  רווח גדול היה לו בכל העיכוב הזה - של שנתיים. בבית האסורים. מכאן ניתן ללמוד: שפעמים הקב"ה מסובב דבר שנראה בעיני אדם בשר ודם כדבר רע, אבל התוצאה הסופית תהיה טובה – כמו אצל יוסף שבסך הכול הרוויח בגדול מעיכוב זה. מכאן שהכול בהשגחת הבורא ולא מקרה!

 יוסף יוצא מבית האסורים.

הכתוב מתאר: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר; וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה". [ פרק מ"א, י"ד]

נקודת המפנה החלה - כאשר שר המשקים מנסה לסייע לפרעה מלך מצרים שהיה נסער מאד בעקבות חלומותיו ואמר לו: "וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי..."  שפתר לו ולשר האופים את חלומותיהם  רש"י מציין – כי - הפתרונות שנתן יוסף  היו שונים מפתרונותיהם של חרטומי מצרים, אך אומר רש"י: ארורים הרשעים - גם אם הם עושים חסד עם מישהו ,אינם עושים זאת בלב שלם. ההוכחה לכך: ששר המשקים היודע את ערכו של יוסף מזכירו בלשון זלזול - ביזיון וגנאי: "נער"- וכוונתו לנער קטן ושוטה - אינו ראוי כלל לגדולה. גם באומרו: כי הנער הוא: עִבְרִי..." - הוא אינו יליד מצרים. לכן אינו מכיר את השפה המצרית.

עוד מוסיף שר המשקים את המילה: "עֶבֶד" לְשַׂר הַטַּבָּחִים, המשמעות: שהוא עבד ואינו יכול לעלות לגדולה ,הרי  על פי חוקי מצרים - אין עבד יכול לעלות לגדולה ובוודאי אינו יכול למלוך בארץ מצרים ואינו לובש בגדי  כבוד של שרים.

כאשר עבדי פרעה הולכים להוציא את יוסף – מבית הסוהר  - הוא קרוי בור - כי נמצא בחפירה בקרקע.

כשיוסף יוצא מבית האסורים הוא הסתפר מפני כבוד המלכות וכן  החליף את שמלותיו  [ בראשית –רבה]

הָאַגָּדָה  מְסַפֶּרֶת: "וַיְהִי כִּכְלוֹת  שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְשֶׁבֶת יוֹסֵף בְּבֵית הַסֹּהַר וַיֹּאמֶר ה': נִמְחוּ פִּשְׁעֵי יוֹסֵף! וְעַתָּה הָבָה אֶזְכְּרָה לוֹ אֶת  הַחֶסֶד הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּצֵאת אָבִיו מִבַּיִת לָבָן, כִּי בִּרְאֹתוֹ אֶת עֹשָׂיו הוֹלֵךְ וּקְרַב וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ- וְיַעֲמֹד עַל רָאשֵׁי אֶצְבָּעוֹת רַגְלָיו וַיְכַס [כִּסָּה] בְּגוּפוֹ אֶת רָחֵל אִמּוֹ מֵעֵינֵי עשָׁיו בְּאָמְרוֹ: תְּהִי יַד עָשָׁיו בִּי וְאַל תִּהְיֶה בְּאִמִּי! לָכֵן יִגְדַּל עַתָּה יוֹסֵף וְגָבָה מְאֹד וְתָבוֹא הַגְּדוֹלָה וְהַכָּבוֹד אֲשֶׁר יִהְיוּ לוֹ וְיַשְׁכִּיחוּ מִמֶּנּוּ - אֶת כָּל עִנּוּיָיו"

ה"מי השילוח" מבאר: כי נתקיים  ביוסף מה שנאמר בתהלים: "בָּעֶרֶב, יָלִין בֶּכִי;  וְלַבֹּקֶר רִנָּה".  שהרי בלילה חלם פרעה ובבוקר מיד יצא יוסף מבית האסורים- ומוסיף הפירוש ומסביר: שמאהבת ה' לישראל שולח לעם ישראל צעקה נוראה טרם הישועה, כלומר לפני הגאולה ה' שולח מצב כה קשה לעם ישראל- שמתוך צרתם - הם צועקים לה'  מתוך צימאון לישועה וכך קרה גם ליוסף, כי יוסף הצדיק במשך  י"ב שנה ששהה בבית האסורים היה ישן בלילה, אך בלילה ,טרם השחרור-בכה מאד במשך כל  החשכה ונזכר אז שהיה בן תפנוקים במשך כל י"ב שנה ששהה אצל אביו ,אבל עתה בכבלי הברזל שהיה נתון בהם - הגיעו מים עד נפש - הוא התפלל ובכה ושאל: עד מתי יישא את הסבל הזה? לפי שלפני הישועה - ה' שולח צעקה.

יש בתיאור מצב זה של יוסף - יסוד גדול: כי 'קרב  קץ הישועה' כשהקב"ה חפץ לגאול את האדם - הרי ה' מביא אותו לידי מצוקה עד שהוא כה שבור שזועק ומתחנן לה' שיצילו ואז ה' מיד אחרי זעקתו מחלץ אותו ומושיעו מן הסבל שהיה נתון בו. [מתוך גיליון "באר הפרשה" של הרב אברהם אלימלך בידרמן]

רש"ר סבור: כי למרות שפרעה שלח את שליחיו אל יוסף להוציאו מבור בית האסורים, יוסף לא מיהר, אלא התגלח תחילה והחליף שמלותיו . יש רק עוד מקום אחד נוסף - בתנ"ך-  שבו אנו מוצאים -  החלפת שמלות:"וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ, וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹותיו": [שמואל-ב, י"ב, כ]: גם שם משרתי דוד המלך התפלאו עליו שהחליף את שמלותיו לאחר שקרה אסון-כמו שכתוב.:"וַיִּגֹּף יְהוָה, אֶת-הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת-אוּרִיָּה לְדָוִד" והילד מת, אז עבדי דוד  הביעו מורת רוח על התנהגותו.

יוסף אינו רץ לקראת פרעה - אלא בא, כמו שכתוב: "וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה"

הוא מעריך היטב את אישיותו ושליחותו וזאת התכונה שעשתה אותו ל "חכם". יוסף במבטו המיוחד תפס את הייחודיות  בכול אדם - בכל יחס ובכל מצב.

לעניות דעתי, יוסף, הרי היה חכם ונבון, וחשב  שעליו לכבד גם את עצמו לפני  פרעה - לכן החליף שמלותיו , במיוחד שהיה לבוש עד אז בבגדי אסיר.

לסיום, לאור האמור לעיל. ניתן  להסיק: כי  הקב"ה  צופה לדורות.  ובני אדם  אינם יודעים חשבונות  שמים  וכאשר יהודי נמצא במיצר- אל יתייאש  מן הרחמים – אלא יישא תפילה לבורא עולם - וברצות ה'  יכול להפוך הכול לטובה  כהרף עין - כדוגמת יוסף שהיה נתון במיצר - אך לא נפל באמונה יצא מבית האסורים וזכה לישועה גדולה כדברי ישעיהו הנביא:

"כִּי-קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא, וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת".  [ישעיהו נ"ו, א] וכן יפים דברי דוד המלך:

"מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ"  [תהלים קי"ח, ה]  

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר