מס' צפיות - 194
דירוג ממוצע -
פרשת דברים/ מאת: אהובה קליין
בכיים של ישראל ושבת חזון.
מאת: אהובה קליין 15/07/21 (13:20)

פרשת דברים - בכיים של ישראל ושבת חזון.

מאת: אהובה קליין.

פרשת דברים -  הפותחת את חומש דברים - הנקרא גם בשם: "משנה תורה" בפי הקדמונים - [מפני  שמופיעים עניינים שכבר תוארו בספרי התורה הקודמים] משה מתאר את האירועים אשר התרחשו במדבר ובתוכם גם את מעשה המרגלים ואת התוצאות העגומות- העונש הקשה של החוטאים אשר לא זכו להיכנס לארץ המובטחת, וגם  הגזרה הקשה על משה-בכבודו ובעצמו – שלא זכה להיכנס לארץ ישראל- ומנגד את השכר של כלב בן יפונה ויהושע בן- נון שיזכו להיכנס לשם - יחד עם הדור החדש הצעיר -אשר לא לקח חלק בעוון הקשה של הוצאת הדיבה על הארץ הקדושה..

בהמשך משה מדווח על רצון העם לתקן את חטאם ורצונם לעלות לארץ ולכבוש אותה , על אף  שה' אוסר עליהם לעלות להר ולהילחם נגד האויב! העם מסרב להקשיב והתוצאות קשות מנשוא.

כך התורה מתארת את האירוע המצער: "וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי, חָטָאנוּ לַיהוָה--אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ, כְּכֹל אֲשֶׁר- צִוָּנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וַתַּחְגְּרוּ, אִישׁ אֶת-כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ, וַתָּהִינוּ, לַעֲלֹת הָהָרָה.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא-תִלָּחֲמוּ--כִּי אֵינֶנִּי, בְּקִרְבְּכֶם; וְלֹא, תִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי, אֹיְבֵיכֶם.  וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וַתַּמְרוּ אֶת-פִּי יְהוָה, וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה.  וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי  הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא, לִקְרַאתְכֶם, וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים; וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר, עַד- חָרְמָה.  וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ, לִפְנֵי יְהוָה; וְלֹא-שָׁמַע יְהוָה בְּקֹלְכֶם, וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם.  וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ, יָמִים רַבִּים, כַּיָּמִים, אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם". [דברים א, מ"א- מ"ו]

השאלות הן

א] במה שונה חומש דברים מיתר  חומשי התורה-ומהם רמזיו?

ב]  המסקנה ממעשה המרגלים?

ג[ מה תחושתם של ישראל בסוף המלחמה?

ד] הפטרת חזון- כנגד מה?

תשובות.

חומש דברים  בהשוואה ליתר ארבעת הספרים - והרמזים בו.

בעוד שארבעת החומשים הקודמים נמסרו לעם ישראל על ידי משה כשליח ה', הרי ספר דברים ,החומש האחרון ,נמסר מפי משה בכבודו ובעצמו ,חומש דברים נחשב לספר התיקונים והתוכחה - בו האדם מתבקש מהטעויות  שנעשו בעבר-על ידי העם- להסיק מסקנות להבא וקיים את צוויי התורה –הלכה ולמעשה שניתנו למענו וטובתו - כדי שישוב ויתחבר לשורשיו ובכך יצליח לעלות ולהתעלות הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית. ונכון  הדבר  גם בימינו שהבטחת דברי עם ישראל יתממשו בפועל:

"וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, וְאֵת, כָּל-הַמִּשְׁפָּטִים; וַיַּעַן כָּל-הָעָם קוֹל אֶחָד, וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה, נַעֲשֶׂה". [ שמות כ"ד, ג]

הקב"ה מנהיג את העולם בשלושה אופנים: חסד, דין ורחמים. כפי שנאמר במסכת אבות [  א', י"ז]

"רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַדִּין, וְעַל  הָאֱמֶת, וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, ט"ז):"אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם":

את פרשת דברים קוראים בשבת חזון - סמוך לתשעה באב. וזאת כדי שכל אדם יראה בחזונו את הטוב המוחלט בראייה ריאלית ,היינו, את כל הטוב שצופן לנו העתיד:

תקופת בין המצרים וכל העצבות שבה - היא איננה  המציאות האמיתית בהשוואה לכל הטוב שמצפה לנו בגאולה.

יש לנו אמונה שכל החוטאים והחטאים ייעלמו מן העולם כמו שנאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ". [במדבר י"ד, כ]

חורבן  בתי המקדש הראשון, והשני ושנאת חינם בין האחים אשר בתוך העם - מתוך כל זה עלינו לעלות ולהתעלות אל קירבת ה', לצאת מאי הוודאות ולהידבק בוודאות האמתית המתבטאת בדברי הנביא:

"כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם". [ישעיהו ב, ג] ובסופו של דבר המטרה: שאדם יתחבר באמצעות התורה ומצוותיה אל ה'.

המילה: "דברים= בגימטרייא- 256- שווה "לעולם ועד".

"אלה הדברים"- 297=  שווה :"דרך חיים"- כלומר- התורה באה להורות לנו כיצד לחיות נכון  את חיינו באופן נכון ומועיל. [על פי ספר "התמצית: מאיר ינאי]

חז"ל מסבירים: כי פרשת דברים נקראת מידי שנה סמוך לתשעה באב: כי  בתחילת הפרשה ישנו תיאור של חטא המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה ובכך המיטו אסון כבד מאד על דור יוצאי מצרים ,ועל כך אמרו חז"ל: כי הגזרה שה' גזר עליהם שימצאו את מותם במדבר ולא יזכו להיכנס לארץ המובטחת- ארעה בליל תשעה באב דבר זה מצוין במסכת תענית[ כ"ט, ע"א]- שם נאמר

על הפסוק: "וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא". [במדבר י"ד, א]

אותו לילה ליל תשעה באב היה, אמר להם הקב"ה לישראל: אתם בכיתם בכייה של חינם[בכיית שווא בזמן שהמרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה] וכך הוכחתם שאינכם בוטחים די  בהבטחתו   של ה' להוריש לכם את ארץ כנען. לכן אני קובע לכם: בכייה של דורות –כלומר: מידי שנה  בליל תשעה באב- בו עתידים ישראל להתאבל על חורבן בית המקדש.

המסקנה ממעשיהם של המרגלים:

הרלב"ג [ רבי לוי גרשון] אומר על  דברי העם למשה:

"וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי, חָטָאנוּ לַיהוָה--אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ.." ועל תשובת משה לעם :

"אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא-תִלָּחֲמוּ--כִּי אֵינֶנִּי, בְּקִרְבְּכֶם"

ראוי לאדם לקבל את הטוב ואת המזומן לו מהשמיים בעת רצון- שאם לא ינצל הזדמנות זו באותו זמן ,אולי הוא יחמיץ את  הדבר ודווקא שיחפוץ בכך לא   תהא ידו משגת בכך.

הרלב"ג מביא דוגמא לדבריו: "צא וראה שיוצאי מצרים מנעו מעצמם לעלות לארץ חמדה טובה בגלל דיבת המרגלים - בשעה שהייתה מאת ה' שעת רצון ועת עלייה. וכאשר התחרטו ורצו לקבל את הטוב שהועיד להם הבורא- שוב לא עלה הדבר בידם. ומכאן המסקנה לגבי  פרשת המרגלים: כי כאשר מופיעה שעת רצון - היא מופיעה לזמן מוגבל מראש ויש לנצל את ההזדמנות הזאת מן השמים.

 תחושתם של ישראל בסוף המלחמה  נגד האמורי.

הרב סולוביצ'יק מסביר את התנהגות האמורי שנלחם כנגד ישראל: כאשר רואים שאחד מכה את השני והשני אינו מחזיר לו מכה, לא נראה כל כך שנאת המכה - עד כמה היא גדולה, אך כשהשני מחזיר לו מכה שהיא מנה אחת אפיים ואף שהראשון יודע שהשני יחזיר לו עוד פעם כפליים, ובכל זאת הוא ממשיך להכותו - מהמקרה הזה ניתן לראות את גודל שנאתו של הראשון כלפי השני. למרות שיודע מראש שיסבול  פצע וחבורה ומכה טרייה מאת השני- בכל זאת ממשיך להכותו. זהו גם לגבי  האמורים שידעו שהם מיד מתים לאחר שפוגעים בישראל - כפי שהתורה מציינת זאת:

"וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים; וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר, עַד- חָרְמָה"  [כמו שהדבורה מתה אחרי עקיצתה]

בכל זאת רדפו אחרי ישראל - כי שנאתם הייתה כה גדולה, למרות שידעו שייהרגו במלחמה ברודפם אחר ישראל- היה כדאי להם לרדוף ולהכות את עם ישראל.

תגובת ישראל  ותגובת ה' - לתבוסת ישראל.

דעת מקרא מסביר: כאשר שבו בני ישראל הנותרים ממלחמת האמורי , זו הייתה תבוסה גדולה – הם שבו אל המחנה בקדש ששם היה ארון ברית ה' ומשה והעם  - אשר  לא משו מקרב המחנה ,עם ישראל -ישב ובכה בקדש על המפלה כמתלוננים: למה ה' עשה להם זאת?

על פי המילים: "וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ, לִפְנֵי יְהוָה"  הכוונה: שהעם שב למנהגו לבכות כפי שבכו במדבר על הבשר וגם שם נאמר: "וישובו ויבכו" אבל ה' לא קיבל את תפילתם!

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] סובר: ה' לא שמע בקול ישראל כאשר בכו על אובדנם, זוהי תמיד המשמעות: "שמע בקול" – למלא בקשה, או דרישה, כך גם במקום שה' שומע תפילה, כגון:

"וַיִּשְׁמַע יְהוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֶת-הַכְּנַעֲנִי, וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם, וְאֶת-עָרֵיהֶם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם, חָרְמָה". [במדבר כ"א, ג]  

"וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים, בְּקוֹל מָנוֹחַ; וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל-הָאִשָּׁה, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה, וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ, אֵין עִמָּהּ". [שופטים י"ג, ט]

אבל במקרה של  עם ישראל שחטאו לה', ה'  לא הקשיב להם כלל  והתעלם  מבכייתם ולכן  אף לא  הקל בעונשם!

הפטרת חזון.

השבת הסמוכה לתשעה באב- נקראת: "שבת חזון" על שם ההפטרה – בישעיהו:

דברי הנביא מביעים כעס על העם שחטא לה':

"חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם--בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ, מַלְכֵי יְהוּדָה.  שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי יְהוָה דִּבֵּר:  בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי.  יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן.  הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָון--זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת-יְהוָה, נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--נָזֹרוּ אָחוֹר". בהפטרה זו מסיימים את -"תלתא דפורענותא" – את שלושת ההפטרות של הפורענות.

 הפטרת הפורענות הראשונה הופיעה – אחרי פרשת פנחס [או מטות]-

"דברי ירמיהו"

הפטרת הפורענות השנייה: היא של פרשת מסעי [או מטות- מסעי]- "שמעו דבר ה' " [ירמיהו ב.ד]

ההפטרה השלישית היא של פרשת דברים: "חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ".  מעניין לציין כי לכל הפטרה - משמעות שונה:

הראשונה -"דברי ירמיהו"- מלשון דיבור- כנגד: הפה.

השנייה: "שמעו"- כנגד: האוזן.

השלישית- "חֲזוֹן"- מלשון לחזות- כנגד העין. שלושת  ההפטרות  רומזות: לשלוש עבירות קשות שחטאו ישראל והם אשר גרמו לחורבן:

עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. על פי חז"ל - העבירה החמורה ביותר היא : על שמאסו בתורה לכן  נאמר:

"מִי-הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת-זֹאת, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי-יְהוָה אֵלָיו וְיַגִּדָהּ; עַל-מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר.  וַיֹּאמֶר יְהוָה--עַל-עָזְבָם אֶת-תּוֹרָתִי, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם; וְלֹא-שָׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְלֹא-הָלְכוּ בָהּ". [ירמיהו ט, י"א- י"ב]

בהפטרה  כאן נאמר: "אֲשֶׁר חָזָה, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם"- מדוע הוזכר יהודה ? כי יהודה - רמז לשבט יהודה, הרי  נחשון בן עמינדב - היה משבט יהודה- ודווקא הוא שקפץ ראשון לתוך ים סוף ומעז להיות ראשון בהנהגה , בזכותו נושעו ישראל ויהודה הוא הראשון שנשלח למצרים על ידי יעקב - כדי להכין מקום תורה בגלות- שואל הנביא: היכן היית בתקופה שעם ישראל התרחק מהתורה? וירושלים הייתה מקום בה ישבו הסנהדרין- והיא המקום שממנה תצא תורה!  [מתוך ספר  "דורש ציון" / ר' בן ציון מוצפי]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להגיע למסקנה: כי התורה שניתנה לעם ישראל- היא תורת חיים - ויהי רצון שנשוב להידבק בתורתנו הקדושה ויתקיימו בנו דברי הנביא:

 "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים." [ישעיהו י"א, ט]

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר