מס' צפיות - 728
דירוג ממוצע -
פרשת נח/ מאת: אהובה קליין.
מה זכה נח לשמוע בתום המבול?
מאת: אהובה קליין 22/10/20 (09:45)

פרשת נח - מה זכה נח לשמוע בתום המבול ?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו , מעבירה אותנו לאורך תקופה של עשרה דורות - היינו: מנח עד אברהם , אך אין  התורה מפרטת  את קורות התקופה שבין נח לאברהם, אלא מתמקדת בעיקר בתקופה קצרה של שנת - חמה אחת ומתארת מאורע אדיר : המבול – במטרה: להעלים את הדור שהיה כה מושחת- ואחרי המבול להתחיל מבראשית לבסס עולם טוב ומתוקן יותר.

על פי הכתוב במסכת אבות:

"עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל". [אבות ה, ב]

על פי הנאמר בתורה, ראשית המבול היה:

"בִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, לְחַיֵּי-נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ--בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, נִפְתָּחוּ".  [בראשית  ז', י"א]

התורה מציינת גם  אימתי הסתיים  המבול: "וּבַחֹדֶשׁ, הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, לַחֹדֶשׁ--יָבְשָׁה, הָאָרֶץ". [שם ח', י"ד] לפי חדשי הירח-  המבול נמשך במשך שנה ואחד עשר ימים ולכן הגיעו חז"ל למסקנה: שמשפט דור המבול: ערך שנה תמימה,היינו:365 ימים.

כבר בסוף פרשת בראשית התורה מציינת: "וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה". [שם , ו', ח]

לפיכך אין להתפלא-אפוא - כי נח נבחר  בציווי ה' לבנות  את התיבה טרם המבול.

בתום המבול, נח הקים מזבח והקריב קורבנות לה' מכל הבהמות הטהורות והעופות הטהורים. נאמר: "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ.  וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי". [שם, ח, י"ד]

נח ובניו זוכים לברכת ה':

"וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ.  וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ".  [שם, ט, א-ג]

השאלות הן:

א]  מדוע –נח מצא חן בעיני אלוקים?

ב]  מה משמעות הבטחת ה'- לא לקלל את האדמה ולא להכות כל חי?

ג]  מהות הברכה שהתברכו נח ובניו מפי ה'-כיצד?

תשובות.

נח מצא חן

רבינו בחיי מסביר:

הרשעים- ראויים להיענש ולהימחק מן העולם ואילו נח שנחשב לצדיק בדורותיו, ראוי להינצל  על ידי ה'- כי מצא חן בעיני ה' וכאן נתבאר העונש והשכר באופן מפורש: העונש לרשעים: להימחק באמצעות מי המבול. ומנגד שכר לנח בהצלה ובמציאת חן .על כך אמר שלמה המלך:


"נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב". [משלי כ"ב, א]

 הרלב"ג מסביר: "נבחר שם מעושר".

עדיף שיהיה לאדם- שם טוב מאשר כסף וזהב – כי שמו הטוב-  יהיה לו מחסה מהרעות -יותר ממה שיוכל לחסות בכספו וזהבו כמו שיאמר: משל הדיוט - יותר טוב איש אהוב בשוק מזהב בארגז, במילים  אחרות: שם טוב שיש לאדם- יכול להגן עליו במצבים קשים הרבה יותר מאשר כספו וזהבו.

הרב חיים ליב  שמואלביץ מסביר בספרו: "שיחות מוסר": "אמרו חז"ל: "אפילו נח שהשתייר מהן לא היה כדאי [להינצל] אלא, שמצא חן בעיני ה'"  [ב"ר  כ"ט, א, מסכת סנהדרין ק"ח, א, ]

מכאן ניתן ללמוד את הערך של מציאת חן בעיני ה' ,שהרי אם נח לא היה מוצא חן בעיני ה',  היה הולך לאיבוד עם שאר העולם - ולא הייתה מועילה לו זכות האבות וזכות כלל ישראל ומלך המשיח שעתידים לצאת ממנו ולא ניצל בעבורם- אלא רק בזכות מציאת חן שלו בעיני ה'.

דוגמא נוספת למציאת חן, מצאנו אצל משה - גדול הנביאים:

 משה ביקש מה': "וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ; וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה."  [שמות ל"ג, י"ג]

ועל כך פירש רש"י: "למען אכיר כמה שכר מציאת חן" והקב"ה נענה לו:

"גַּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה:  כִּי-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם" [שם  פסוק, י"ז], הרי בקשתו הצנועה של משה הייתה ,רק למצוא חן בעיני ה' [למרות שבקשתו הייתה לא בעד עצמו, אלא עבור עם ישראל] מכאן ניתן להבין: עד כמה מעלת מציאת החן - היא רבת ערך.

המשמעות של "מציאת חן " בעיני ה'- היא: שאדם זוכה לקרבת חסד ה' למעלה מן הראוי לו. השגת מציאת החן בעיני ה' – היא אחד הדברים הנעלמים-  כפי שאמר שלמה המלך:

"וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים, חֵן" [קהלת ט', י"א]- מצד החכמה- אין שום דרך למצוא חן, אך מן הכתובים התגלו לנו שני מסרים הגורמים למציאת חן- בעיני ה':

א] הענווה:. "וְלַעֲנָוִים  יִתֶּן -חֵן ". [משלי ג, ל"ד]- ע"פ הגמרא [סנהדרין צ"ב, א] "ואמר רבי אלעזר, לעולם הוי קבל וקיים"

רש"י מפרש: תהיה עניו ותחיה - "קבל לשון אפל, עשה עצמך ושפל" מכאן שמידת הענווה יכולה להציל את האדם מהטעם - שמי שהוא עניו –ייתן ה' לו חן. ומכוח מציאת החן שיש לאדם - הוא מסוגל להינצל מכל רע. גם אם חטא וראוי להיענש - הרי  החן בא להגנתו, כדברי חז"ל: [מסכת ברכות ז, א]

"וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן"- אע"פ שאינו הגון.

ב] "אַיֶּלֶת אֲהָבִים,    וְיַעֲלַת-חֵן": [משלי ה', י"ט]- העוסק בתורה- בזמן  הלימוד נדבק בו החן וכך התורה תגן עליו ולא יינזק.

אם כן, גם משה וגם נח זכו למצוא חן בעיני ה' - בגלל שהיו בהם: ענווה וגם תורה.

הבטחת ה'.

האגדה מספרת: כי בצאת נח ופמלייתו מן התיבה בתום המבול- נתמלא פחד ואמר לה': "ה' אלוקיי הנה אנוכי ובניי יוצאים מן התיבה והיה בהיוולד לנו בנים ובנות ופרו בארץ ורבו בה- והבאת שנית מבול מים ושיחת אותם..... על כן אנוכי מחלה את פניך, ה' לאמור: אל נא תביא עוד מבול ! ויאמר ה': בי נשבעתי, כי לא יהיה עוד מבול לשחת כל בשר!" רק בתנאי הבטחה זו- יצא נח וכל אשר אתו - מן  התיבה.

שואל רש"י: מה ראה נח להקריב דווקא קורבנות,

מכל הבהמות הטהורות? לפי שאמר בלבו: לא לחינם ציווה אותי  ה' להכניס מאלו הטהורים  שבעה, שבעה ולא שניים, שניים, אלא כדי שיספיק להקריב קורבנות  לה' מהם.

 נאמר:" וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי".

רש"י מסביר:

יש כאן שתי הבטחות:

א] אלוקים  מבטיח לא לקלל עוד את האדמה.

ב] מבטיח לא להכות עוד את כל החי. והיות והכתוב לא כלל את הבטחות אלה  באמירה אחת  אלא אמר פעמיים: "לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה"

"וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי.." לכן הדבר בבחינת שבועה. הדבר מוזכר בדברי ישעיהו הנביא: "....אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ.." [ישעיהו נ"ד, ט]

דרשו חכמים במסכת שבועות [דף ל"ו] : כל כפל  לשון-דינו כשבועה.

הברכה.

נאמר: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ.  וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם..."

 רש"י שם את הדגש על המילים: "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם"

"וְחִתְּכֶם"- פירושו: ואימתכם- הפחד שלכם, כפי הדוגמא בספר איוב:  "...תִּרְאוּ חֲתַת, וַתִּירָאוּ".[איוב. ו, כ"א]- כלומר החיות יפחדו ממכם.

מדרש אגדה: דרשו חז"ל: נקט הכתוב לשון "חִתְּכֶם" הדומה למילה-חיות ורמוז: שרק  כשאדם חי הוא מטיל את מוראו על חיות הארץ, שהרי כל עוד תינוק בן יומו חי, למרות שהוא קטן וחלש - אין צורך לשמור עליו מפני עכברים  לפי שהם יראים מאדם חי, אך לאחר מותו אינם פוחדים ממנו, ואפילו אם הוא ענק כעוג מלך הבשן ומת- יש צורך להגן עליו מפני עכברים . מכאן המסקנה: אימתי יהיה וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם על החיות? רק כל זמן שאתם חיים.

"תפארת  שלמה" מפרש:- לפי מידת מוראכם מפני ה'- כך תהיה מידת מוראכם על החיות ,אותה יראת  שמים שיש לכם מפני ה'-אותה יראה תטיל פחד גם על החיות.

רש"ר מבאר:  כעת האדם לאחר המבול במצב חדש, מתברך פעם שנייה גם כאן בשני אמירות:  "ויברך", "ויאמר" הברכה - תפקידה להעניק לאדם את הכוחות הדרושים ומצוות פרו ורבו ["ויאמר"] מטילה עליו חובות: להוליד בנים ולחנך אותם – כפי שנאמר לאדם:

"וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ".

[בראשית א, כ"ח] התורה חוזרת כאן על הברכה שנאמרה לאדם בכוונה- כי במקום שברכת ה' שרויה- שם אין הקללה מצויה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, נח אשר מצא חן בעיני ה' וגם היה צדיק בדורותיו  מילא שליחות חשובה להצלת  החי בעולם - בתום המבול, זכה לשבועה אלוקית: שאלוקים לא יוסיף עוד לקלל את האדמה ואת החי ואף זכה לברכות נצחיות- לדורות.

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר