פרשת וזאת הברכה ושמחת תורה/ אהובה קליין.
פרשת וזאת הברכה ושמחת תורה - הקשר ביניהם.
מאת: אהובה קליין .
פרשת וזאת הברכה נקראת תמיד בשמחת תורה, אך הפעם- היא תיקרא בשמחת תורה המשולבת עם שבת הקדושה: בפרשה זו משה מברך את בני ישראל –טרם מותו:
כך התורה פותחת בדברי משה - גדול הנביאים: "וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים--אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ. וַיֹּאמַר, יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ--הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ; מִימִינוֹ, אשדת (אֵשׁ דָּת) לָמוֹ. אַף חֹבֵב עַמִּים, כָּל-קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ; וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ, יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ. תּוֹרָה צִוָּה -לָנוּ, מֹשֶׁה: מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב. ה וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". [דברים ל"ג, א- ו]
השאלות הן:
א] מהם התנאים לקיום הברכה בפועל ?
ב] מה התפקיד המרכזי של התורה בחיינו ?
תשובות
התנאים לקיום הברכה בפועל:
משה מברך את בני ישראל:
השאלה הראשונה המתעוררת בפתיחת דברי משה – גדול הנביאים - כיצד הוא הנחשב לאדם עניו - כתב שבח כה גדול- כיצד יתכן שאיש האלוקים - משה בכבודו ובעצמו - כתב שבח על עצמו, שמא יטען מישהו כי משה התגאה בדבריו אלו באומרו על עצמו: "איש האלוקים"?
אלא מודגש כאן, משה דיבר סמוך למותו ומיהו האדם שירדוף אחרי הכבוד – טרם מותו וישיב נשמתו לבורא? מסתבר- שהוא נצטווה על ידי ה' לכתוב כך. [שער בת רבים]
כל אחד ואחד זקוק לברכות, אך השאלה: מהם התנאים שהברכה שתתגשם? על כך ראיתי הסבר מעניין בספר:" "מטה שמעון" / הרב שמעון אפרתי.
שלושה תנאים לקיום הברכה:
א] המברך - צריך להיות אדם ראוי, גדול ביראת שמים ושלם במידותיו.
ב] המתברך - גם צריך להתאים שיהיה ראוי לקבל את הברכה.[לכן ציווה יצחק אבינו את עשיו להביא לו מטעמים].
ג] השעה - תהיה שעת רצון.
כמו שאומר דוד המלך: "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶך". [תהלים ס"ט, י"ד]
לכן אין מקיימים ברכת כוהנים בלילה שאז פועלת מידת הדין.
משה ידע את כל התנאים לקבלת הברכה - לכן אמר: "וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים--אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ".
מי לנו גדול ממשה?
מצד המתברכים - אמר משה: "אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" לפי שהכין אותם לכך, כמו שנאמר על יעקב שבירך את בניו טרם מותו.[ בראשית מ"ט, כ"ח]:
"וְזֹאת אֲשֶׁר-דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, וַיְבָרֶךְ אוֹתָם--אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בֵּרַךְ אֹתָם".
מהזוהר הקדוש ידוע לנו: שצדיק טרם מותו רוחו מרוממת במיוחד- בדומה לנר הנוטה להיכבות ,לפתע אורו גדל מאד- מהסיבה: כי נר אלוקים- נשמת אדם, כמו שמואל – הקטן שהתנבא לפני מותו. [שב"ר]
בגמרא מתואר: ששמואל הקטן בשעת מיתתו התנבא שרבן שמעון בן גמליאל בן אלישע יהרגו וחבריהם - רבי עקיבא ורבי חנניה בן תרדיון יהרגו בשאר מיתות, רבי עקיבא- נפטר ממסרקות של ברזל ורבי חנינא בשריפה.. [מסכת סנהדרין י"א]- מכאן המסקנה: שמצד הזמן של מות משה- זו הייתה שעת רצון ולכן אז בירך משה את עם ישראל.
למרות שנגזרה מיתה על משה בגלל ישראל - אף על פי כן לא נטר כלפיהם שנאה - אלא אף בירך אותם.
תפקיד התורה בחיינו.
התורה כבר נרמזת בתחילת הפרשה במילה:
"וְזֹאת ..."
אכן תמוה הדבר שהמילה "וזאת" מופיעה בראש המשפט הראשון עם וו החיבור
האות וו ברגע שהיא מתחברת למילה: "זאת" היא מוסיפה חיים לעולם, עץ חיים נדבק באות וו – התורה ניתנה ב: ו' בסיון, אך כאשר עם ישראל אינו מיטיב את דרכו חלילה - אזי האות וו חסרה, לכן בפרשת מצורע נאמר: "זאת תהיה תורת המצורע - [ללא וו] כי המצורע נחשב למת.
דוגמא נוספת: "זאת התורה אדם כי ימות באוהל" גם כאן חסרה האות וו במילה: "זאת"
בפרשה זו אנו מבחינים בקשר ברור בן הברכה לתורה: הקשר בן הברכה לתורה: המילים: "וזאת הברכה"- היא התורה הקדושה והטהורה המתחילה בברכה ומסתיימת בברכה והראיה לכך: חומש בראשית מתחיל באות ב' ועל כך נאמר בזוהר הקדוש: ר' אליעזר בן ר' שמעון בר יוחאי טוען: כי לפני שהעולם נוצר באו לפני הקב"ה כל האותיות, אך הקב"ה בחר דווקא באות ב'- כי היא מרמזת על ברכה ממנה נוצר העולם ועל כן וזאת הברכה - היא התורה. בהגדה של פסח אנו אומרים מידי שנה: "והיא שעמדה לאבותינו.." הכוונה לתורה הקדושה, אלא שהאות ב' אינה מופיעה לבדה וכל התורה כולה מורכבת מעשרים ושתיים אותיות, ראוי לציין: כי ללא התורה לא היה נוצר עולם ולא היו חיים על פני האדמה.
התורה וכיסא הכבוד נבראו לפני שנברא העולם. תורה מנין, שנאמר בדברי החכמה המתארת את מעלותיה (משלי ח', כ"ב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז" – הרי שלפני שפעל הקב"ה את העולם – קנה וברא את התורה. מכאן שהתורה נוצרה טרם בריאת העולם!
את שמחת תורה – השנה נחגוג בשילוב שבת הקדושה.
כשם שהשבת היא מקור הברכה- כך גם תורתנו הקדושה ! ויפים הם דברי דוד המלך:
"מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי". [תהלים קי"ט, צ"ז]