מס' צפיות - 112
דירוג ממוצע -
פרשת בלק/ מאת: אהובה קליין.
מהי מסקנתו הסופית של בלעם?
מאת: אהובה קליין 03/07/20 (09:09)

פרשת בלק - מהי מסקנתו הסופית של בלעם ?

מאת: אהובה קליין .

פרשה זו נקראת על שם: בלק בן ציפור, ומי היה מלך זה? על כך  תשובת - הגאון רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק - המסביר: בלק לא היה מזרע המלוכה במואב! ולא התאים למלוכה מעוצמת סגולותיו האישיות - אלא לאחר  הניצחונות הנפלאים של ישראל בעבר הירדן המזרחי - החליט בלק  לעיני  המואבים-לשמש כצופה המתייצב בשער ומתריע בפניהם - מהסכנה הצפויה להם  - מפני ישראל החזקים והיות ונעשה מקטרג  ראשי על עם ישראל ובא בהצעות שונות כדי להפריע להצלחתם – המואבים מינו אותו  למלך עליהם, הדבר היה רק משום  צורך השעה, כפי שהכתוב מדגיש:

"וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא". אנשי מואב היו חדורי אמונה - שכשם שבלק מתריע בפניהם מסכנת ישראל- כך מסוגל הוא לחלץ אותם מאיום זה .

רש"י מביא את דברי תנחומא: "והלוא מתחילה – נסיך היה שנאמר: אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע, נְסִיכֵי סִיחוֹן, יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ". 

מתברר , שמשנהרג סיחון המליכו אותו תחתיו לצורך השעה. לא ברור , כיצד תנחומא מגיע למסקנה שבלק היה נסיך על פי פסוק זה, ישנם הסוברים: שצור- הוא למעשה- בלק.

הרא"ם סבור: שבלק , היה מנסיכי סיחון.

על פי הזוהר הקדוש [,בלק, קצו']: בלק היה מבני בניו של יתרו, כפי הידוע, יתרו ובניו התגיירו ושרתה עליהם השכינה ובניו היו לומדים בלשכת הגזית, לעומתם בלק נטש את דרך אבותיו ,משראו זקני מואב ומדין - שהוא התרחק ממשפחתו החליטו להמליך אותו עליהם. [מתוך  ספר " מטה שמעון"]

בלק  מגייס את בלעם שיקלל את עם ישראל- ולאחר ניסיונות רבים שבלעם מנסה לעשות כן, ונכשל. לבלק יש עוד רעיון  ולוקח את בלעם לראש הפעור, כפי שהכתוב מתאר:

"וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, גַּם-קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ; גַּם-בָּרֵךְ, לֹא תְבָרְכֶנּוּ.  וַיַּעַן בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-בָּלָק:  הֲלֹא, דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, כֹּל אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה, אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה.  וַיֹּאמֶר בָּלָק, אֶל-בִּלְעָם, לְכָה-נָּא אֶקָּחֲךָ, אֶל-מָקוֹם אַחֵר; אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים, וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם.  וַיִּקַּח בָּלָק, אֶת-בִּלְעָם, רֹאשׁ הַפְּעוֹר, הַנִּשְׁקָף עַל-פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.  וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-בָּלָק, בְּנֵה-לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת; וְהָכֵן לִי בָּזֶה, שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִם. [במדבר כ"ג, כ"ז- ל]

השאלות הן:

א] מדוע לקח בלק את  בלעם לרֹאשׁ הַפְּעוֹר?

ב] לאיזו מסקנה הגיע בלעם?

תשובות.

בלק לוקח את  בלעם לרֹאשׁ הַפְּעוֹר.

רש"י סובר: כי בלק היה קוסם גדול והוא ראה שעם ישראל עתיד ללקות על ידי פעור, אך לא ידע במה? לכן אמר: יתכן שהקללה תחול על ישראל ממקום זה וכך דרכם של החוזים בכוכבים הרואים - ואינם יודעים בדיוק מה רואים - כיצד הדבר מתגשם  בדייקנות ובאילו  תנאים !

דעת מקרא מסביר: הפעור הוא הר בארץ מואב ועליו היה מקום פולחן לאליל שנקרא בשם זה. ההר  נשקף לכיוון הישימון על פני ערבות מואב – שם חנו בני ישראל, כפי שהכתוב מציין:

"וַיִּסְעוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ". [במדבר  כ"ב, א]

זהו ניסיונו  השלישי של בלק להביא את בלעם למקום שבלק חושב- שהוא ראוי משם לקלל את עם ישראל, אך כאן כבר הספק מכרסם בתוך נפשו של בלק ,הוא אינו משוכנע שמפה תצא הצלחת קללת ישראל. הוא מתחיל להבין שהדבר תלוי ברצונו של ה'. אך היה סבור שזה מקום מוכן לפורענות לישראל.

ה"כלי יקר" אומר רעיון מעניין: בלק לוקח את בלעם לראש פעור – זהו הניסיון השלישי לקלל את עם ישראל, וזאת לאחר מסקנה: שלא ניתן לתת דופי בשורשים ולא בענפים של העם ותכלית השלמות היא: וכל דבר ששלם מכל צד יש עין הרע לשלוט בו – על ידי שיברך את רעהו בקול גדול וישבח  אותו בקול רם והתוצאה: שישמעו על כך כל אומות העולם ויתקנאו בישראל ויכניסו בהם עין הרע , משום כך לקחו לראש הפיעור כדי שכאן יפתח את פיו.

רש"ר [ הרב  שמשון רפאל הירש] סבור:  בלק לוקח את בלעם לראש הפעור- מקום שמשמש פסגת "העבודה זרה של חוסר הבושה" המשקיפה על  ארץ השממה, שהרי זה כל מקור כוחו של פעור: הוא אל האלים , מהווה את הצד הבהמי של הגופניות האנושית האומרת לאדם: מה עליך לחשוב על צניעות? תתבונן בגופך ותראה שאתה אינך שונה מן הבהמה ואין לך להתבייש  בפני האלים! לכן, יוצא אפוא,  שבלק על ידי שמביא את בלעם למקום זה - מציב לפניו את השאלה: מה יחסו של העם לקדושה ולצניעות? בתחום חיי האישות.

על כך אומרים  חז"ל [במדרש רבה, כ, י"ח]: "בלק היה בעל קסמים ובעל נחש יותר מבלעם שהיה נמשך אחריו כסומא. למה הדבר דומה? [לשניים שרוצים לנתח את הגוף] לאחד בידו סכין ואינו מכיר את חלקי הגוף וחברו מכיר את  חלקי הגוף ואין בידו סכין, כך היו שניהם דומין" הכוונה: בלק מראה לבלעם להיכן לכוון את חוד קללתו.

מסקנת בלעם.

על פי ספר: "כל  אגדות ישראל"- בלעם אחרי  הניסיונות לקלל את ישראל ואין הדבר עולה בידו הוא אומר לבלק:

".. הלוא אמרתי לך: את אשר ישים ה' בפי אותו אשמור  לדבר. וילעג בלק לבלעם ויאמר: כחומר ביד היוצר הנך ביד ה'! וייחר לבלעם ויאמר: הנה אנוכי מדבר בשם ה' ואתה יושב, על כן אנוכי אומר לך: עמוד! פן יחרה אף ה' בך ועשה אתך כלה. ויקם בלק ויעמוד. ויאמר בלעם: איכה אוכל ואררתי את העם אשר ה' אלוקיו לא ינום ולא ישן ושומרו תמיד! ויאמר בלק: אם אינך יכול לקללם  בגלל משה, וקללתם בגלל יהושע. ויאמר בלעם: גם האיש הזה אל יקל בעינך! הנה אנוכי רואה אותו מריע ותוקע ומפיל חומה!

וימררו הדברים האלה את בלק עד מאד ויאמר: האמנם אין עצה ואין תחבולה להשמיד את העם הזה אשר יצא ממצרים ?!

ויאמר בלעם: אל תאמר: יצא העם הזה, ואמרת: ה' הוציאם מארץ מצרים! וייתן לו חוקים ומשפטים ויבדילום מכל העמים: הנה העם הזה יוצא למלחמה ולא ינחש ולא יקסום [לא יעסוק בכשפים] כי אם ישאל מאת: כוהנו הגדול ללבוש אוריו ותומיו ולשאול בהם התצליח דרכם אם לא!

אין עם ולשון אשר ישמע שם ה' על פיו כעם ישראל: בשוכבו יפקיד רוחו ביד ה' ובקומו יאמר: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד! ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד! בצאתו לפועלו ולעבודתו יתחנן אל אלוקיו לאמור: ברך נא את מעשי ידיי! ובשובו לביתו יברך את אלוקיו עוזרו ומושיעו! על כן עיני ה' תמיד בעמו זה. לא ינום ולא יישן שומר ישראל!"

בלעם מדגיש את צורת חייהם של עם ישראל: "וישא בלעם את עיניו וירא את האוהלים אשר בני ישראל יושבים בהם והנה פתחיהם אינם מכוונים [זה לעומת זה] ויאמר: אשרי העם העושה ככה! איש מהם לא יראה את הנמצא באוהל רעהו ולא יקנא בו ולא יחמוד את אשר לו. ועתה בלק, שא עינך וראה את מעשי העם החכם והנבון הזה. והשתאית [והתפלאת] כמוני ואמרת גם אתה: מי כמוך ישראל?! "

לסיכום, לאור האמור לעיל, בלעם הגיע למסקנה: כי עם ישראל- הוא עם קדוש נבחר ה'- קיבל את התורה וחי את חייו לאורה לאורך כל הדרך.

אלוקים שומר עליו יומם וליל, זה עם אשר בוטח באלוקים וזוכה לשמירה נצחית- בעל  כוח רוחני אדיר  המרבה בתפילה  ובקבלת -  עול מלכות שמים במילים:

"שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד"  עם כזה לא ניתן לנצח!

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר