פרשת ויקרא/ מאת: אהובה קליין.
פרשת ויקרא - מהו קורבן מנחה-ובמה ייחודו?
מאת: אהובה קליין.
חומש ויקרא כולל עשר פרשיות רובן עוסקות בנושאי הקורבנות ובכוהנים העושים עבודת קודש במקדש ,לכן חכמים קוראים לספר זה גם בשם:
"תורת כוהנים"
מעניין , כי במשך דורות רבים היה מנהג אצל מלמדי התינוקות להתחיל ללמד תורה, דווקא מחומש "ויקרא" ומדוע?
תשובה על כך- נאמר במדרש רבה [ז, ג] על ידי האמורא רבי אסי: "מפני מה מתחילין לתינוקות [ילדים קטנים הלומדים תורה אצל הרב] בתורת כוהנים [חומש ויקרא] ואין מתחילין ב"בראשית"? אמר הקב"ה: הואיל והתינוקות טהורים [לפי שרכים בשנים, עדיין לא חטאו מעולם] והקורבנות טהורים - יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים. [כלומר ילמדו את תורת הקורבנות]
"כלי יקר" מסביר: כי אות האלף הקטנה המופיעה בפסוק הראשון במילה: "ויקרא"- רומזת: שהקטנים יתחילו ללמוד דווקא חומש זה. ולימוד זה כמו האות א' - המשמשת כראש ליתר האותיות הבאות אחריה:
"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו,"
אחד מסוגי הקורבנות שהכתוב מתאר הוא: קורבן מנחה:
"נֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה--סֹלֶת, יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ; וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה. וֶהֱבִיאָהּ, אֶל-בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, עַל כָּל-לְבֹנָתָהּ; וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, הַמִּזְבֵּחָה--אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה. וְהַנּוֹתֶרֶת, מִן-הַמִּנְחָה--לְאַהֲרֹן, וּלְבָנָיו: קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, מֵאִשֵּׁי יְהוָה. וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה, מַאֲפֵה תַנּוּר--סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן.... " [ויקרא ב, א- ה']
השאלות הן:
א] מה המיוחד בקורבן מנחה ומי המקריב?
ב] לשם מה נועדו השמן והלבונה-על הקורבן?
תשובות.
קורבן מנחה.
על המילים: "נֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה.." נאמר במסכת: מנחות [ק"ד, ע"כ]"מפני מה נשתנית מנחה [הכוונה לקורבן מנחה] שנאמר בה: "נפש" [בניגוד לשאר קורבנות נדבה]?
אמר הקב"ה: מי דרכו להביא מנחה? עני! מעלה אני עליו[ ה' מחשיב לו]- כאילו הקריב נפשו לפני"
האדמו"ר רבי שניאור זלמן מלאדי [מייסד חסידות חב"ד]: מן הכתוב בספר משלי: "זֶבַח רְשָׁעִים, תּוֹעֵבָה"- לומדים חז"ל: שאדם המקריב קורבן ללא שעשה תשובה , קורבנו אינו מכפר! אך דבריהם אלה אינם מכוונים לקורבן מנחה שאינו כמו הזבחים -כפי שאומר רבי שמעון במסכת מנחות [ג, ע"ב]: "שאין המנחות דומות לזבחים"
שהרי מנחת עני בניגוד לשאר הקורבנות- מכפרת אפילו בלא תשובה של האדם שמקריב את הקורבן ומדוע?
התשובה: מפני שמשך כל חיי העני – הם תשובה אחת גדולה ומתמשכת!
ראיתי הסבר יפה בספר: "נתיבות שלום" המביא את דברי רבינו יונה בספרו "שערי תשובה" שם מתאר: מה חושב היהודי שמביא את הקורבן לה: שתהיה שחיטת הקורבן כאילו המקריב שחט את עצמו כמו שגלוי וידוע לה' שהיהודי היה עושה זאת אילו זה היה רצון הבורא והוא כאילו מקריב את נפשו והכהן הוא כמלאך משרת- עומד ומקריב את נפשותיהם של צדיקים על המזבח.
בספר "קשת אהרון"[מאת: הרב אהרון בן- ציון שוריין] מביא את סוגי קורבנות מנחה:
ישנם חמישה סוגי מנחות:
א] מנחת סולת. ב] מנחת מחבת. ג] מנחת מרחשת. ד]מנחת מאפה תנור, והיא חלות. ה] מנחת מאפה תנור והיא רקיקין.
"רקיקין: רקיק הוא מאפה שטוח שמובא בחלק מן המנחות כקרבן בפני עצמו, או כתוספת לקרבן בהמה" [הסבר של מכון המקדש].
על פי הגר"א: התפילות הן כנגד הקורבנות, תפילה ללא כוונה- היא: כגוף ללא נשמה ודברים אלו מבוססים על דברי הגמרא: [מסכת ברכות [כ"ו, ב]
"דתפילות כנגד תמידין תיקונם, וכל תפילה היא במקום קורבן, ואמרינן במשנה [מנחות ק"י, א]"נאמר בעולת בהמה- אשה ריח ניחוח, ובעולת עוף אשה ריח ניחוח, ובמנחה אשה ריח ניחוח, לומר לך, אחד המרבה ,אחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לשמים" -הרי דחשוב בעיני ה' מנחת סולת של עני כמו קורבן בהמה של עשיר!
רש"ר מסביר: בדרך כלל המילה: "מנחה" משמעותה: מתנה אשר באמצעותה מכיר הנותן במקבל כאדון על גורלו בכך הוא מביע את תלותו במקבל ומכניע עצמו למרות המקבל [את המנחה]
בניגוד ליתר הקורבנות ,הנפש אינה הקורבן, אלא האדם שמקריב את המנחה מביא את קניינו לפני מזבח ה' ולכן פירוש המילים:
"נֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה"
"נפש החפצה לבטא את תשוקתה לקרבת ה' על ידי הבאת מתנת הכנעה.."
"כלי יקר" אומר על הפסוק :"נֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה" כי עצם העובדה שה' מחשיב שהעני כאילו הקריב את נפשו בהבאתו את המנחה מטעם זה נאמר בפרשת צו: "מצות תאכל"- כלומר- לחם עוני. כל זה שייך לאיש העני- הנכנע בטבע כעיסת מצה שאינה טופחת!
לכן התורה מתחילה לסקור את הקורבנות מהעשיר אל העני- זה נקרא: "קורבן עולה ויורד"
ככל שאדם יותר עשיר – הוא קרוב יותר לעבירה, לפי שהוא יכול להיות בגדר של :"וישמע ישורון ויבעט" במילים אחרות –יחשוב שהכול עשה בעצמו -ובכוחותיו הבלעדיות הגיע לעושר שלו- תוך כדי התעלמות מהקב"ה שהעניק לו זאת. וההוכחה לכך, שנאמר: "אשר נשיא יחטא" [להלן ד, כ"ב]
אדם כזה שהגיע למעמד ברמה זו- יצרו גדול מחברו, לכן קודם הוזכר קורבן הבקר ששייך לעשיר ואחר כך מוזכר הצאן שהוא שייך לאדם מהמעמד הבינוני, אחריו קורבן העוף- השייך לעני ולבסוף המנחה שהמקריב אותו- דל שבדלים- הוא נכנע ביותר לה' ותמיד נושא עיניו לה' -משליך מעליו את המרמה ובנוסף מקריב את כל כולו לה' ונעשה בריה חדשה,
לכן נאמר בקורבן מנחה: "קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, מֵאִשֵּׁי יְהוָה".
ישנו מדרש חז"ל: [על פי- "פרפראות לתורה"/ מנחם בקר] האומר על הפסוק מתהלים:
"כִּי לֹא-בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ, עֱנוּת עָנִי-- וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ; וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ". [תהלים כ"ב, כ"ה] בנוהג שבעולם, שני בני אדם נכנסים אצל הדיין [לדין תורה] אחד עני ואחד עשיר: למי הדיין הופך את פניו? [למי הדיין מסביר פנים?] לא אצל העשיר?!
אבל כאן [כאשר העני מביא קרבן לה' ]
"כִּי לֹא-בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ, עֱנוּת עָנִי-- וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ; וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ". כוונת המדרש: שאלוקים אינו מפלה לרעה את העני, אלא מקבל את קורבנו, מה שאין בטוח שיקרה אצל דיין בשר ודם!
תפקיד השמן והלבונה-על הקורבן.
רש"ר מסביר: אם נוסיף שמן לקורבן מנחה- התוצאה תהיה:
"...שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ" [בראשית מ"ט, כ]
או כפי שנאמר:".. שָׁמֵן חֶלְקוֹ " [חבקוק א, ט"ז] הדבר מסמל: עשירות "ולחם שמן" מתווספים למחייה הפשוטה.
הלבונה- היא מסממני הקטורת והיא מצטיינת בריח טוב. – היא מסמלת בנוסף ליתר הדברים שנזכרים- "את שביעות הרצון" שאינה נובעת מתוך הפרנסה ועשירות, אלא זוהי ברכה בפני עצמה, שהרי יתכן שאדם נהנה מהדברים הטובים שבעולם- אך אינו מרוצה!
קורבן מנחה אינו מסמל את האדם- אלא את האמצעים לקיומו החומרי ושביעות רצונו שהרי ה' מספק לכל אחד את האמצעים שנועדו לקיומו, לכן [כמו שכתוב במסכת מנחות ק"ד,] "אין שניים מתנדבים עישרון אחד . כי כל אדם מקבל את העישרון שנועד רק לו. הדבר בא לידי ביטוי במידת קורבן מנחה, חשוב לדעת-אם חסר מן העישרון, המנחה- פסולה ועישרון- הוא עשירית האיפה. "מנחה"- היא בהרחבה המילה- "מן" וכמו שהמן שנאסף במדבר בתור מזון לעם ישראל ,התורה מציינת שכמותו הייתה עשירית האיפה.
המילה:"מנחה"- היא בהרחבה המילה- "מן " והשורש של המילה: "מן"- "מנה" מכאן ניתן להסביר ש"מנחה" היא המנה שהוקצתה מאת ה'- ליחיד.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי: הקב"ה מקבל באהבה את קורבן המנחה מאת האיש העני-כאילו מקריב את נפשו ובכך ייחודו של קורבן זה. המקריב את הקורבן מתואר – כאדם בעל ענווה ואמונה בה' והוא מודה לה' על שדואג לו לאמצעים הגשמיים- לפרנסה ובכך מגלה את מידותיו הטובות: ההכנעה לה' וההתרחקות מההתנשאות, הכרת הטוב וגם כוח השמחה, הוא שמח בחלקו על כל מה שהעניק לו בורא עולם.
יפים דברי דוד המלך: "טוֹב לְהֹדוֹת לַיהוָה וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן".[תהלים צ"ב, ב]
יהי רצון שנזכה תמיד להודות לה' על כל מה שמעניק לנו מתוך זמר ושמחה!