מס' צפיות - 1492
דירוג ממוצע -
פרשת ויקרא/ מאת: אהובה קליין.
מהו קורבן מנחה ובמה ייחודו?
מאת: אהובה קליין 13/03/19 (18:47)

פרשת ויקרא -  מהו קורבן מנחה-ובמה ייחודו?

מאת: אהובה קליין.

חומש ויקרא כולל עשר פרשיות  רובן עוסקות בנושאי הקורבנות ובכוהנים העושים עבודת קודש במקדש ,לכן חכמים קוראים לספר זה גם בשם:

 "תורת כוהנים"

מעניין , כי במשך דורות רבים היה מנהג אצל מלמדי התינוקות להתחיל ללמד תורה, דווקא מחומש "ויקרא" ומדוע?

תשובה על כך-  נאמר במדרש רבה [ז, ג] על ידי האמורא רבי אסי: "מפני מה מתחילין לתינוקות [ילדים קטנים הלומדים תורה  אצל הרב] בתורת כוהנים [חומש ויקרא] ואין מתחילין ב"בראשית"? אמר הקב"ה: הואיל והתינוקות טהורים [לפי שרכים בשנים, עדיין לא חטאו מעולם] והקורבנות טהורים - יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים. [כלומר  ילמדו את  תורת הקורבנות]

"כלי יקר" מסביר: כי  אות האלף הקטנה המופיעה בפסוק הראשון במילה: "ויקרא"-  רומזת: שהקטנים יתחילו ללמוד דווקא חומש זה. ולימוד זה כמו האות א' - המשמשת כראש  ליתר האותיות הבאות  אחריה:

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו,"

 אחד מסוגי הקורבנות שהכתוב מתאר הוא: קורבן מנחה:

"נֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה--סֹלֶת, יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ; וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה.  וֶהֱבִיאָהּ, אֶל-בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, עַל כָּל-לְבֹנָתָהּ; וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, הַמִּזְבֵּחָה--אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה.  וְהַנּוֹתֶרֶת, מִן-הַמִּנְחָה--לְאַהֲרֹן, וּלְבָנָיו:  קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, מֵאִשֵּׁי יְהוָה.  וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה, מַאֲפֵה תַנּוּר--סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן.... "  [ויקרא ב, א- ה']

השאלות הן:

א] מה המיוחד בקורבן מנחה ומי  המקריב?

ב] לשם מה נועדו השמן  והלבונה-על הקורבן?

תשובות.

קורבן מנחה.

על המילים: "נֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה.."  נאמר במסכת: מנחות [ק"ד, ע"כ]"מפני מה נשתנית מנחה [הכוונה לקורבן מנחה] שנאמר בה: "נפש" [בניגוד לשאר קורבנות נדבה]?

אמר הקב"ה: מי דרכו להביא מנחה? עני! מעלה אני עליו[ ה' מחשיב לו]- כאילו הקריב נפשו לפני"

האדמו"ר רבי שניאור זלמן מלאדי [מייסד חסידות חב"ד]:  מן הכתוב  בספר משלי: "זֶבַח רְשָׁעִים, תּוֹעֵבָה"-   לומדים חז"ל: שאדם המקריב קורבן ללא שעשה תשובה , קורבנו אינו מכפר! אך דבריהם אלה אינם מכוונים לקורבן מנחה שאינו כמו הזבחים -כפי שאומר רבי שמעון במסכת מנחות [ג, ע"ב]: "שאין המנחות דומות לזבחים"

שהרי מנחת עני בניגוד  לשאר הקורבנות- מכפרת אפילו בלא תשובה של האדם שמקריב את הקורבן ומדוע?

התשובה: מפני שמשך כל חיי העני – הם תשובה אחת גדולה ומתמשכת!

ראיתי הסבר יפה בספר: "נתיבות שלום" המביא את דברי רבינו יונה בספרו "שערי תשובה" שם מתאר: מה חושב היהודי שמביא את הקורבן לה: שתהיה שחיטת הקורבן כאילו המקריב שחט את עצמו כמו שגלוי וידוע לה' שהיהודי היה עושה זאת אילו זה היה רצון הבורא והוא כאילו מקריב את נפשו והכהן הוא כמלאך משרת- עומד ומקריב את נפשותיהם של צדיקים על המזבח.

בספר "קשת אהרון"[מאת: הרב אהרון בן- ציון שוריין] מביא את סוגי קורבנות מנחה:

ישנם חמישה סוגי מנחות:

א] מנחת סולת. ב] מנחת מחבת. ג] מנחת מרחשת. ד]מנחת מאפה תנור, והיא חלות.  ה] מנחת מאפה תנור והיא רקיקין.

"רקיקין: רקיק הוא מאפה שטוח שמובא בחלק מן המנחות כקרבן בפני עצמו, או כתוספת לקרבן בהמה" [הסבר של מכון המקדש].

על פי  הגר"א: התפילות הן כנגד הקורבנות, תפילה ללא כוונה- היא: כגוף ללא נשמה ודברים אלו מבוססים על דברי הגמרא: [מסכת ברכות [כ"ו, ב]

"דתפילות כנגד תמידין תיקונם, וכל תפילה היא במקום קורבן, ואמרינן במשנה [מנחות ק"י, א]"נאמר בעולת בהמה- אשה ריח ניחוח, ובעולת עוף אשה ריח ניחוח, ובמנחה אשה ריח ניחוח, לומר לך, אחד המרבה ,אחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לשמים" -הרי דחשוב בעיני ה' מנחת סולת של עני כמו קורבן בהמה של עשיר!

רש"ר מסביר: בדרך כלל המילה: "מנחה" משמעותה: מתנה אשר באמצעותה מכיר הנותן במקבל  כאדון על גורלו בכך הוא מביע את תלותו במקבל ומכניע עצמו למרות המקבל [את המנחה]

בניגוד ליתר הקורבנות ,הנפש אינה הקורבן, אלא האדם שמקריב את המנחה מביא את קניינו לפני מזבח ה' ולכן פירוש המילים:

"נֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה"

"נפש החפצה לבטא את תשוקתה לקרבת ה' על ידי הבאת מתנת הכנעה.."

"כלי יקר"  אומר על הפסוק :"נֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה"  כי עצם העובדה שה' מחשיב שהעני כאילו הקריב את נפשו בהבאתו את המנחה מטעם זה נאמר בפרשת צו: "מצות תאכל"- כלומר- לחם עוני. כל זה שייך לאיש העני- הנכנע בטבע כעיסת מצה שאינה טופחת!

לכן התורה  מתחילה לסקור את הקורבנות מהעשיר אל העני- זה נקרא: "קורבן עולה ויורד"

ככל שאדם יותר עשיר – הוא קרוב יותר לעבירה, לפי שהוא יכול להיות בגדר של :"וישמע ישורון ויבעט" במילים אחרות –יחשוב שהכול עשה בעצמו -ובכוחותיו הבלעדיות הגיע לעושר שלו- תוך כדי התעלמות מהקב"ה שהעניק לו זאת. וההוכחה לכך, שנאמר: "אשר  נשיא יחטא" [להלן  ד, כ"ב]

אדם כזה שהגיע למעמד ברמה זו- יצרו גדול מחברו, לכן קודם הוזכר  קורבן הבקר ששייך לעשיר ואחר כך מוזכר הצאן שהוא שייך לאדם מהמעמד הבינוני, אחריו קורבן העוף- השייך  לעני ולבסוף המנחה שהמקריב אותו- דל שבדלים- הוא נכנע ביותר לה' ותמיד נושא עיניו לה'  -משליך מעליו את המרמה ובנוסף מקריב את כל כולו לה' ונעשה בריה חדשה,

לכן נאמר בקורבן מנחה: "קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, מֵאִשֵּׁי יְהוָה". 

ישנו מדרש חז"ל: [על פי- "פרפראות  לתורה"/ מנחם בקר] האומר על הפסוק מתהלים:

"כִּי לֹא-בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ, עֱנוּת עָנִי--    וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ; וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו    שָׁמֵעַ". [תהלים כ"ב, כ"ה] בנוהג שבעולם, שני בני אדם נכנסים אצל הדיין [לדין תורה] אחד עני ואחד  עשיר: למי הדיין הופך את פניו? [למי הדיין מסביר פנים?] לא אצל העשיר?!

אבל כאן [כאשר העני מביא קרבן לה' ]

"כִּי לֹא-בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ, עֱנוּת עָנִי--    וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ; וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו    שָׁמֵעַ". כוונת המדרש:  שאלוקים אינו מפלה לרעה את העני, אלא מקבל את קורבנו, מה שאין בטוח שיקרה אצל דיין בשר ודם!

תפקיד השמן והלבונה-על הקורבן.

רש"ר מסביר: אם נוסיף שמן לקורבן מנחה- התוצאה תהיה:

"...שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ" [בראשית מ"ט, כ]

או כפי שנאמר:".. שָׁמֵן חֶלְקוֹ " [חבקוק א, ט"ז] הדבר מסמל: עשירות "ולחם שמן" מתווספים למחייה הפשוטה.

הלבונה- היא מסממני הקטורת והיא מצטיינת בריח טוב. – היא מסמלת  בנוסף ליתר הדברים שנזכרים- "את שביעות הרצון" שאינה נובעת מתוך הפרנסה ועשירות, אלא זוהי ברכה בפני עצמה, שהרי יתכן שאדם נהנה מהדברים הטובים שבעולם- אך אינו מרוצה!

קורבן  מנחה אינו מסמל את האדם- אלא את האמצעים לקיומו  החומרי ושביעות רצונו שהרי ה' מספק לכל  אחד את  האמצעים שנועדו לקיומו, לכן [כמו שכתוב במסכת מנחות ק"ד,] "אין שניים מתנדבים עישרון אחד . כי כל אדם מקבל את  העישרון שנועד רק לו. הדבר בא לידי ביטוי במידת קורבן מנחה, חשוב לדעת-אם חסר מן העישרון, המנחה- פסולה ועישרון- הוא  עשירית האיפה. "מנחה"-  היא בהרחבה המילה- "מן"  וכמו שהמן שנאסף במדבר  בתור מזון לעם ישראל  ,התורה מציינת שכמותו הייתה עשירית האיפה.

 המילה:"מנחה"- היא בהרחבה המילה- "מן " והשורש של המילה: "מן"- "מנה" מכאן  ניתן להסביר ש"מנחה" היא המנה שהוקצתה  מאת ה'-  ליחיד.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי: הקב"ה מקבל באהבה את קורבן המנחה מאת  האיש העני-כאילו מקריב את נפשו ובכך ייחודו של קורבן זה. המקריב את הקורבן  מתואר – כאדם בעל ענווה ואמונה בה' והוא מודה לה' על שדואג לו לאמצעים הגשמיים- לפרנסה ובכך מגלה את מידותיו הטובות: ההכנעה לה' וההתרחקות מההתנשאות, הכרת הטוב וגם כוח השמחה, הוא שמח בחלקו על כל מה שהעניק לו בורא עולם.

יפים דברי דוד המלך: "טוֹב לְהֹדוֹת לַיהוָה וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן".[תהלים צ"ב, ב]

יהי רצון שנזכה  תמיד להודות לה' על כל מה שמעניק לנו  מתוך זמר ושמחה!

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר