פרשת כי תבוא,מאת: אהובה קליין.
פרשת כי תבוא - מנוסת האויב בשבעה דרכים,מדוע?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו נקראת תמיד בחודש אלול- שהוא החודש האחרון לחודשי השנה - על כך ניתן למצוא רמז במאמר במסכת מגילה [ל"א, ע"ב]
"עזרא הסופר תיקן להם לישראל- שיהיו קוראים קללות שבמשנה תורה [צ"ח קללות שבפרשת כי תבוא] טרם ראש השנה, במטרה שתכלה השנה וקללותיה"
הרעיון הטמון בזה הוא: שאם חלילה נגזרו על ישראל גזירות קשות מן השמים יהא קיומן אך ורק על ידי קריאת פרשת הקללות שבחומש דברים - בבחינת: "ונשלמה פרים שפתינו" [הושע י"ד, ג]
באופן זה יקוים בנו דברי הפייטן: "תכלה שנה וקללותיה- תחל שנה וברכותיה"
לאחר אזכרת הקללות, התורה פותחת בנושא הברכות: "וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּנְתָנְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ. וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ: כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה. בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ. בָּרוּךְ טַנְאֲךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ. יִתֵּן יְהוָה אֶת-אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ, נִגָּפִים לְפָנֶיךָ: בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ...." [דברים כ"ח, א-ח]
השאלות הן:
א] באיזה אופן יגיעו אלינו הברכות?
ב] כיצד ננצח את אויבינו הקמים עלינו?
תשובות.
אופן הגעת הברכות.
בפסוק: נאמר: "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ"- יש כאן כפל לשון: "וּבָאוּ עָלֶיךָ"- "וְהִשִּׂיגֻךָ"
אבן עזרא מבהיר: כי הברכות מעצמן:" וְהִשִּׂיגֻךָ"- יגיעו אליך ללא מאמץ.
ספורנו אומר רעיון דומה: למרות שלא תשתדל להשיג את הברכות- הן תבואנה אליך ומוסיף, בתנאי שתעשה תורתך קבע ומלאכתך עראי- לפיכך תזכה שהברכות ישיגוך בלי השתדלות.
הצדיק רבי יששכר דוב מבלז טוען: כי ישנה הבטחה לישראל שהברכות יניבו תוצאות טובות - מתוך השפע האלוקי וגם אם האדם יברך מהברכות מחוסר מחשבה, או שכל טוב, הברכות ישיגוהו כפי שהתורה מבטיחה.
רבי משה חיים מסאדילקוב- [נכדו של הבעל שם טוב] כותב בספרו: "דגל מחנה אפרים"- קורה שאדם אינו יודע בדיוק מה טוב לו ויכול להיווצר מצב שהוא דווקא מנסה לברוח מהטוב מתוך שיקול דעת מוטעה בחושבו שהוא בורח מהרע. התורה מבטיחה: כי גם אם האדם יברח מהברכות, מתוך שיקול דעת מוטעה - הברכות ישיגוהו על כורחו.
לזה גם התכוון דוד המלך באומרו : "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" [תהלים כ"ג, ו] גם כשאיני יודע מהו "טוב וחסד" עבורי ויברח מהם בטעות , הם ירדפוני.
"בעל נתיבות המשפט" מצטט את דברי חז"ל במסכת קידושין [ל"ט,ע"ב] "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא"- הכוונה ששכר המצווה אינו משולם לאדם בעולם הזה, מכאן המסקנה שהשפע שה' ממטיר על מקיימי המצוות- נועד לאפשר להם לקיים מצוות נוספות- מתוך רוגע ללא קשיים מיותרים.
בעל החפץ חיים- מסביר: באמתחתו של ה' ישנן ברכות רבות, אך הברכה החשובה ביותר היא: "כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" ומאושר האיש שזוכה בברכה זו - שכן הוא זוכה ממילא גם לשאר הברכות.
הרב יצחק ניסנבוים אומר על המשפט: "כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ". – זוהי אחת מהברכות לישראל, היות שבדרך כלל כאשר לאדם טוב הוא עלול לשכוח את ה' כפי שנאמר: "וישמן ישורון ויבעט" [ [דברים ל"ב, ט"ו]
לכן כאן מבטיחה התורה: שגם במצב שעם ישראל יחוש את כל ברכת ה'- הוא ימשיך לדבוק בה' ולקיים את המצוות בימים הטובים כמו בימים הקשים.
הרש"ר-הירש מוסיף: כי ברכות ההצלחה והפריחה- באות מאליהן- בלי שתבקש אותן. הן משיגות אותך ואינך משיגן - וברכות אלה רודפות אחריך מהטעם שאתה רוצה לעבוד את ה'.
ניצחון האויבים.
נאמר: "יִתֵּן יְהוָה אֶת-אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ, נִגָּפִים לְפָנֶיךָ: בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ...."
רבי יוסף שאול נתנזון [רבה של לבוב] כותב בספרו: "דברי שאול" -בדרך כלל כאשר יוצאים למלחמה, אין מרכזים את כל החיילים במקום אחד, אלא מפזרים אותם . באופן זה לא יצליח האויב להפתיע את הצבא משום צד, כי אם ינסה יותקף מנגד.
כאן התורה מבטיחה שהנס הגדול יהיה: שהאויבים יבואו מכיוון אחד וכך יהיה ניתן להביס אותם במכה אחת ובזמן שינוסו לכל עבר –עם ישראל בקלות יוכל להכותם מכל הצדדים ולנצחם.
הרש"ר- הירש מסביר: עם ישראל לא יזדקק לשום עזרה של מדינה אחרת, אלא האמצעי היחיד לנצח את האויב הוא - לשמוע בקול ה'.
כי הכל מאת הקב"ה- כל השפע שהוא מבטיח.
רש"י מסביר:" וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ...." זוהי ברכה לעם ישראל- כי כך דרכם של הנבהלים- המתפזרים לכל עבר.
ומשמעות: "שבעה"- רבים ביותר- כמו: "וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד"
[ויקרא כ"ו, כ"ו]
ה"כלי יקר" טוען: מיד כאשר האויבים יראו שעם ישראל מוצלחים וברוכים בבואם וצאתם- הדבר יגרום אצלם קנאה ויצאו נגד עם ישראל במלחמה- במטרה לגרשם מהארץ הטובה ולכן נאמר:
"בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ...."
המעיין בנאמר בחומש ויקרא בפסוק: "וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד"- [ויקרא, כ"ו, ה-ו]
ישאל עצמו: כיצד ניתן ליישב את הסתירה בין הנאמר שם לבין המשפט כאן בפרשה: בנושא המלחמה: "בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ...."
הרי אם התורה מבטיחה: שעם ישראל ישב לבטח בארצו, מדוע מדובר בתוך הברכות על מלחמה?
הרש"ר- הירש אומר על הנאמר: "וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם". הכוונה לשלום פנימי של עם ישראל בתוך ארצו.
ודעת מקרא מסביר: כי הכוונה לביטחון כלכלי של העם בארצו ושה' בירך את לחמם שיהיה בשפע.
"אבי עזר": מתמקד במספר שבע: שהוא חשבון שבעת הימים בשבוע- השנה השבעית- כשנת שמיטה שבע שנות שמיטה- הן יובל. בכינור של המקדש היו שבעה מיתרים.
לסיכום, לאור האמור לעיל : ניתן להסיק כי המפתח להצלחה והשגת הברכות תלוי באמונה ובטחון בקב"ה- ומילוי מצוות התורה- הלכה למעשה כמו שנאמר:
"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ".
[דברים י ,י"ב] מי ייתן ונזכה למלא את רצון ה' והברכות ישיגו אותנו ובמקרה והאויב ינסה להילחם בנו ולגרשנו מארצנו המובטחת, הדבר לא יעלה בידו וינוס בשבעה דרכים כשהוא מבולבל ומבוהל ונזכה לישועת ה' –
לעניות דעתי, המספר שבע מזכיר גם את המנורה בעלת שבעת הקנים שזכה זכריה הנביא לראות ולא הבין את המשמעות, אלא רק לאחר שהמלאך הסביר לו ואמר לו:
"לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ--כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת".[זכריה ד, ו]רעיון זה היה מכוון למלך זרובבל [ממלכי יהודה -אחד ממנהיגי שיבת ציון שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, אשר בנה את בית המקדש השני בשנת 516 לפנה"ס].
אך בהחלט הרעיון משקף גם את עם ישראל היושב בארצו , כאשר הולך בדרך ה' – ומשמש אור לגויים כאור המנורה עם שבעת הקנים [שהיא סמל המדינה] זוכה ברוח ה' ובסייעתא דשמיא להביס את אויביו.